כשלבד הוא המקום הבטוח שלכם - איך תבנו זוגיות שמרגישה כמו בית?

למה קשה כל כך לשמור על עצמנו בתוך קשר?

כשלא היה מי שיכיל אתכם בילדות, אתם עלולים בבגרות להפוך בתוך הקשר הזוגי ל"כל העולם" של השני: חבר, הורה, משענת, עוגן, מראה.

כמה שזה קרוב ואינטימי מאוד - זה גם חונק מאוד.

מהר מאוד אחד מכם מרגיש שהוא נעלם, והשני מרגיש שהוא לבד גם כשהוא בתוך זוג.

המפתח לשינוי טמון בהבנה שאוטונומיה בזוגיות אינה ניגוד לאינטימיות - היא תנאי לה.

רק כשכל אחד מכם שומר על הקול הייחודי שלו, יכולה להיווצר הרמוניה מיטיבה בקשר.

כשאין עורף - הקשר הופך למשען יחיד

הילה ויוסי (שמות בדויים) הגיעו לטיפול אצלי עייפים מהמאמץ המתמשך להיות הכול זה עבור זו.

שניהם לא גדלו בבתים יציבים.

אף אחד מהם לא ידע באמת איך מרגיש "גב רגשי תומך".

בלי משענת מבחוץ, הם הפכו למשענת אחד של השנייה, וזה התחיל להכאיב.

הילה, מתוך רצון לא להכביד, הזניחה עצמה והפסיקה לצייר.

יוסי, מתוך תחושת נאמנות עמוקה להילה, התרחק מחבריו.

בתהליך הצעתי להם משימה קטנה לשינוי:

הילה לקחה מכחול, יוסי יצא להליכה עם חבר, המטרה היתה לבדוק איך הם מרגישים בקשר כשהם מרשים לעצמם להיות שוב מי שהם.

אכן, משהו בקשר ביניהם התרכך.

התהליך איפשר להם מרחב ניסוי וטעיה ופגישה עם עצמם ואת הקשר בלי פחד משיפוט וביקורת.

כל אחד מהם הסכים לקחת אחריות על החלק שלו בתחושת המחנק.

הם לא ציפו יותר שהקשר יפתור עבורם את תחושת החוסר.

הם החלו להביא את עצמם לתוכו - במקום לבקש מהקשר להשלים את מה שלא היה.

כשכל אחד מביא את עצמו במלואו, לא רק הקשר משתנה, גם התחושה שבתוכו הופכת אחרת:

פחות תלות, יותר מרחב.

פחות מאבק, יותר הדדיות.

אינטימיות עמוקה נוצרת מתוך חשיפה

אם גדלתם בבית רעיל, היום בבגרות פגיעות מרגישה ונחווית בגוף כסכנה.

בין שלמדתם לשתוק, או התרגלתם שלא להכביד, למדתם שאסור להביא את עצמכם במלואכם בתוך קשר קרוב.

ואולם, בקשר בריא ומיטיב, דווקא המקומות הרכים והלא מוגנים הם שמאפשרים קרבה.

רוני וגיא (שמות בדויים) התלוננו על תחושת זרות בקשר.

לא היו ביניהם מריבות גדולות, גם לא נתק חיצוני - אבל בפנים, כל אחד מהם הרגיש לבד.

גיא הסתובב עם פחדים עמוקים סביב מקום העבודה שלו ושתק.

הוא חשב שהוא מגן על רוני.

רוני התלוננה על עייפות רבה. טענה שהכל נופל על כתפיה.

היא הכירה את ההתנהגות הזו מבית ילדותה.

הוא הכיר את זה מהבדידות שלו.

כל אחד שיחק תפקיד מוכר ונשחק בתוכו.

בטיפול הם יכלו להרפות מההגנות ולהיות בנוכחות אמפתית ולא שיפוטית.

גיא סיפר על הפחד שלו להיות "לא מספיק".

רוני הודתה שהיא מתגעגעת להישען.

כך, במקום שהקשר יהיה מטלה הוא הפך לאפשרות לצמיחה.

הידיעה שיש מקום שבו אפשר להיות יחד גם כשלא היו במיטבם היא שקירבה והעמיקה את האינטימיות הרגשית.

איך יוצרים איזון בין אוטונומיה לאינטימיות?

1. כבדו את השונות ביניכם

אוטונומיה (נפרדות) מזינה את הקשר ולא מאיימת עליו.

2. בנו מרחבים קבועים לנפרדות ולביחד

אפשר לקבוע ששני ערבים בשבוע הם זמן אישי, ושני ערבים אחרים מוקדשים לקרבה.

ברגע שזה מוסכם, יש פחות פרשנות ופחות דרמה.

3. תרגלו שיח פגיע, ולא רק שיח יומיומי

שאלו זה את זו שאלות כמו:

• מה הדבר שהכי מרגש אותך לאחרונה?

• מה היית רוצה שאדע עליך - ואני אולי מפספס/ת?

4. החזיקו את עצמכם כדי לא להפיל את כל המשקל על בן/בת הזוג

הזוגיות יכולה להיות עוגן, אבל לא אמורה להיות תחליף למשפחת המוצא.

כשלשניכם יש עוד מקורות תמיכה, גם הקשר נושם.

5. זכרו שאתם לומדים משהו שלא קיבלתם

אל תשפטו את עצמכם על כך שזה קשה.

אתם פורצים דרך בין-דורית. מרגע שרואים את זה, אפשר להפסיק להאשים ולהתחיל לבחור ליצור זוגיות שמרגישה כמו בית.

---

ליצור זוגיות שמרגישה כמו בית

האיזון בין אוטונומיה לאינטימיות אינו יעד שמגיעים אליו, אלא ריקוד שלומדים כל החיים.

לפעמים הוא צולע,

לפעמים אחד מכם מוביל,

לפעמים שניכם מסתכלים זה על זו ושואלים:

איך עושים את זה בכלל?

זה בסדר!

עצם זה שאתם שואלים יחד -

זו כבר התחלה של בית.

אם אתם מרגישים שאתם מנסים, נוגעים, נרתעים, חוזרים שוב,

ולא מצליחים לבד,

אל תמהרו לוותר על הקשר.

פשוט תנו לו מרחב נוסף להתפתח בו.

אני כאן כדי ללוות אתכם בדרך הזו בבחירה אמיצה לבנות יחד זוגיות שיש בה גם שורשים וגם כנפיים.

---

סיון אבני - טיפול בקונסטלציה זוגית