העברה בין-דורית
של טראומה

טראומה, בין אם מאירועים אחרונים או כאלה שמקורם בעבר השושלתי, יכולה להטיל צל ארוך על חיי אדם, ולהשפיע על התנהגות, מערכות יחסים ואף בריאות פיזית בדרכים עמוקות.

"העברה בין דורית של טראומה" או "טראומה בין-דורית" הוא מושג החוקר את הדפוסים המחזוריים של התנהגות ותהליכי חשיבה המועברים במשפחות. הלימודים והחוויות שאנו רוכשים בילדותנו ממשפחותינו שלנו, לעתים קרובות צפים מחדש במשפחות שאנו מקימים. מושג זה נוגע להבנתנו את התפקידים המשפחתיים, את ההתנהגות שלנו בתוך יחידת המשפחה, ואת ההשפעה הרב-דורית של מעשינו, בדומה לאמרה הרבנית המציעה שמעשי האבות סימן לבנים.

​

מסורות וכתבי קודש יהודיים דנים לעתים קרובות במושג של דינמיקת טראומה בין-דורית. הציטוט:  "וספרת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" [שמות יג, ח], מייצג צורה חיובית של העברה זו על ידי עידוד דיאלוג והתבוננות מוסרית. לעומת זאת, "אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה" [ירמיה לא, כח] מתאר דפוס לא בריא של פתולוגיה בין-דורית, שבו הייסורים הקודמים של אבות משפיעים לרעה על צאצאיהם ללא כל ריפוי או פתרון.

​​​

לחצו כאן והעמיקו בנושא טראומה בין דורית והשפעתה על מערכת היחסים הזוגית בסדרת מאמרי הבלוג שלי

​

אפיגנטיקה: 

​

הראיות לטראומה בין-דורית אינן רק אנקדוטליות אלא גם ביולוגיות, כפי שמוכיח תחום האפיגנטיקה, החוקר את המרכיבים התורשתיים של טראומה רגשית ופסיכולוגית. מחקרים הראו כי צאצאים של אלו שעברו טראומה קיצונית, כגון ניצולי שואה או לוחמים בשירות קרבי , עשויים לרשת רמות קורטיזול מוגברות, המובילות למחלות שקשורות ללחץ, וזאת למרות שלא חוו את האירועים הטראומטיים המקוריים בעצמם. עובדה זו מלמדת שטראומה יכולה להיות מורשת בדומה לתכונות פיזיות.

​

המושג של זיכרון הגוף מרתק בהקשר זה. מחקר אפיגנטי הוכיח שה-DNA שלנו נושא חותמות רגשיות מהורי השושלת, שיכולות להתבטא לדורות הבאים. יחד עם זאת, קיימת תקווה באפשרות לשנות את ה-RNA שלנו. נראה שעל ידי התמודדות וריפוי הטראומות שלנו, אנו יכולים למנוע העברת מורשות אלו לילדינו ונכדינו.

​​​

הנושא מעניין אותך? - לחיצה כאן תיקח אותך למאמר מרתק שכתבתי בבלוג: תפקיד האפיגנטיקה בדינמיקה זוגית

​

אשמת הניצול:

​

קונסטלציה משפחתית מתמקדת בריפוי פצעי ההעברה הבין-דורית. היא פועלת על פי העיקרון שטראומות לא גלויות או לא מטופלות מהעבר משתלטות על הנוף הרגשי של המשפחה, ומשפיעות על דורות עוקבים. אלה שהוגלו או נודו מהמשפחה יכולים להשפיע על הדינמיקה המשפחתית גם זמן רב לאחר מותם.

אשמת הניצול היא דוגמה מרגשת לתופעה זו. ​

​

"אשמת הניצול" היא תחושה עמוקה של אשמה שיכולה להתעורר בקרב אנשים ששרדו אירועים טראומטיים קטסטרופליים, בעוד שאחרים שסביבם לא שרדו. תחושה זו יכולה לחלחל לכל היבטי חייהם של הניצולים, ולהשפיע על תחושת העצמי, על מערכות היחסים האישיות, ועל חייהם המקצועיים. התופעה ניכרת במיוחד בקרב שורדי שואה, מלחמות, אסונות טבע או כל חוויה טראומטית אחרת שבהם האדם חש שהוא "ניצל על חשבון אחרים".

הניצולים חשים לעיתים קרובות שהעובדה שהם נשארו בחיים מטילה עליהם חובת מוסר כבדה כלפי אלו שלא שרדו. אשמה זו עשויה להוביל אותם לתחושות עמוקות של חוסר ערך עצמי, ולעיתים אף להימנע מהנאה מהחיים, כיוון שהם חשים שאין להם זכות לחיות כאשר אחרים מתו. חוויית אשמת הניצול יכולה גם לעבור לצאצאיהם של הניצולים, והתחושה הכבדה עשויה להשתקף בתחושות של דיכאון, חרדה או אף מחלות פיזיות שעוברות בין דורות​​.

הנושא מעניין אותך? - לחיצה כאן תיקח אותך למאמר שכתבתי בבלוג: מעבר לחיים ולמוות: על השלום, הזיכרון והשכחה לפי מרטין בובר, ברט הלינגר ויהודה עמיחי

בספרו ; "It Didn’t Start with You", מארק וולין מתואר כיצד טראומה בין-דורית, כולל אשמת הניצול, עוברת מדור לדור ומשפיעה על צאצאים של אלו שחוו את הטראומה המקורית. וולין מסביר שהתחושות הלא פתורות של האשמה יכולות להתבטא בצאצאים גם אם הם לא חוו את האירועים הטראומטיים באופן ישיר. רגשות אשמה אלו עשויים להוביל להתנהגויות של הרס עצמי, קושי במערכות יחסים, או חוסר יכולת לחוות סיפוק והנאה מהחיים. תחושות אלו מוטבעות באדם כאילו היו שלו, ומונעות ממנו את האפשרות לחיות חיים מלאים ומספקים​.

ממחקרי איסוף עדויות של סיפורי טראומות הלם הקרב ממלחמות העולם ועד מלחמת וייטנאם מצטיירת תמונה חיה של טראומה בין-דורית חובקת עולם. חיילים שחזרו מזירות הקרב סומנו לעתים קרובות כפחדנים וחוו מצוקה פסיכולוגית קשה, שאותה הם התמודדו לפעמים באמצעות התמכרות לסמים. הטראומה הועברה אז  לצאצאיהם, שעמדו בפני אתגרים דומים בעימותים הבאים כמו בשדות הקרבות. דפוסים אלו של אשמת ניצולים וטראומה נמשכו, ויצרו מורשת בת דורות של סבל. בישראל, הנרטיב משתקף היטב בחוויות שורדי (וצאצאי השורדים) פוגרומים, שואה, מלחמות ופיגועי טרור. המדינה שלנו מתמודדת טראומה של רגשות אשם של ניצולים לאורך כל ההיסטוריה שלה.

​​​​

רוצה להעמיק עוד בנושא? - לחיצה כאן תיקח אותך למאמרים שכתבתי בבלוג בעקבות הקריאה בספרו של מארק וולין: 

• טראומה קולקטיבית: מה הקשר בין חורבן הבית בתשעה באב לזוגיות שלכם? ומה אפשר לעשות היום כדי לבנות אותה מחדש?

• ​טראומה משפחתית מולדת: זה לא התחיל בך!

​​

​

​

קונסטלציה משפחתית -

המפתח להתמודדות עם טראומה בין דורית:

​

המפתח להתמודדות עם טראומה בין דורית טמון בהכרה ובהבנה של הטראומה עצמה.

על ידי זיהוי מקורותיה וכיצד היא נמשכת לאורך דורות, נוכל להתחיל להחלים.

אמנם איננו יכולים לשנות את העבר, אך אנו יכולים לשנות את נקודת המבט שלנו עליו.

​

​שיטות טיפול מסורתיות יכולות לפעמים לקחת שנים כדי לפרום את הרשת המורכבת של הטראומה,

ולעתים קרובות מתמקדות בחוויות האישיות של הפרט. ​

טיפול בקונסטלציה משפחתית מציע דרך ייחודית ופוטנציאלית לריפוי מהיר יותר על ידי זיהוי הטבע המקושר של הטראומה בתוך המערכת המשפחתית.

הקונסטלציה המשפחתית מזמינה אותנו להשלים עם העבר שלנו, במיוחד עם ההיבטים הבין-דוריים הלא מודעים, ומציעה דרך לתקן את המורשות הרגשיות שמעצבות את חיינו.

חקירת הנוף של ההיסטוריה המשפחתית שלנו באמצעות קונסטלציה, מעניקה תובנה לגבי המורשות הרגשיות והפסיכולוגיות שהותירו לנו אבותינו- כאילו אנו נושאים את כובד חוויותיהם על כתפינו.

כך לדוגמה, אבל לא מעובד של סבתא או סבלה השותק של אם יכולים להתפרש לאורך דורות המשפחה, ולהתבטא בדרכים שונות בדורות הבאים.

​ללא הכרה בשורשים אלה, אנשים עשויים להתמודד עם תסמינים והתנהגויות שמקורם נראה מסתורי או בלתי מוסבר. על ידי הכרה בקשיים שעברו, נוכל להחזיר באהבה את העול המורש הזה למקומו המקורי - למי שזה שייך להם.

פעולה זו המשמשת כעין טקס טיהור, משחררת אותנו משכבות הטראומה המורשת שנארגו לתוך ישותנו לאורך זמן.

​

הקונסטלציה המשפחתית יכולה לשמש כלי חזק להתמודדות עם אשמת הניצול על ידי זיהוי והכרה בתחושות האשמה הנסתרות שעברו מדור לדור.

באמצעות העבודה הקונסטלטיבית, ניתן לאפשר לניצולים ולצאצאיהם לראות ולהבין כיצד התחושות האלו נוצרו, ולשחרר את ההשפעות המזיקות שלהן על חייהם.

התהליך מאפשר לניצול או לצאצאיו לקבל את זכותם לחיים מלאים ולמצוא דרכים חיוביות לזכור את אלו שלא שרדו, מבלי להיות כלואים בתחושות האשמה הכבדה​.

חשוב להבין שאשמת הניצול היא תופעה מורכבת שאינה מוגבלת רק למי שחוו את הטראומה בצורה ישירה.

דרך מחקרי אפיגנטיקה וטיפול פסיכולוגי, ניתן לראות כיצד תחושות אלו נטבעות בגנים ועוברות לצאצאים,

ומה ניתן לעשות כדי להקל על הסבל ולהביא לריפוי בין-דורי אמיתי.

​​

להעמקה נוספת בנושא קיראו את מאמרי הבלוג המעניינים הבאים:

• האם טיפול זוגי יכול לרפא פצעי טראומה בין-דורית?

• ריפוי טראומה בין-דורית: איך נתק משפחתי משפיע על הזוגיות שלנו – ואיך אפשר להשתחרר באמצעות קונסטלציה משפחתית

• איך טראומה בין דורית תורמת לניכור משפחתי?

• איך טראומה לא מעובדת משפיעה על הזוגיות שלכם ומה תוכלו לעשות עם זה?

• איך להתמודד עם טראומות מהעבר בזוגיות? - פתרונות לפחדים והכאב בזוגיות

• כך תתמודדו עם טראומה בין-דורית בזוגיות שלכם, באמצעות טיפול זוגי מבוסס קונסטלציה משפחתית

​