top of page

Acerca de

מהי העברה בין-דורית של טראומה, 

והאם היא ברת ריפוי? 

העברה בין-דורית של טראומה הוא מושג החוקר את הדפוסים המחזוריים של התנהגות ותהליכי חשיבה המועברים במשפחות. הלימודים והחוויות שאנו רוכשים בילדותנו ממשפחותינו שלנו, לעתים קרובות צפים מחדש במשפחות שאנו מקימים. מושג זה נוגע להבנתנו את התפקידים המשפחתיים, את ההתנהגות שלנו בתוך יחידת המשפחה, ואת ההשפעה הרב-דורית של מעשינו, בדומה לאמרה הרבנית המציעה שמעשי האבות משפיעים על צאצאיהם.

מסורות וכתבי קודש יהודיים דנים לעתים קרובות במושג של דינמיקה בין-דורית. דוגמה מהתנ"ך היא כאשר הוא מורה, "וספרת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" [שמות יג, ח], המייצגת צורה חיובית של העברה זו על ידי עידוד דיאלוג והתבוננות מוסרית. לעומת זאת, "אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה" [ירמיה לא, כח] מתאר דפוס לא בריא של פתולוגיה בין-דורית, שבו הייסורים הקודמים של אבות משפיעים לרעה על צאצאיהם ללא כל ריפוי או פתרון.

חשוב להבחין בין ההעברה הישירה של תכונות והתנהגויות שאנו מאמצים במודע מהורינו לבין ההעברה הלא מודעת והמורשת של טראומה בין-דורית.

הראיות לטראומה בין-דורית אינן רק אנקדוטליות אלא גם ביולוגיות, כפי שמוכיח תחום האפיגנטיקה, החוקר את המרכיבים התורשתיים של טראומה רגשית ופסיכולוגית. מחקרים הראו כי צאצאים של אלו שעברו טראומה קיצונית, כגון ניצולי שואה או ותיקי מלחמה, עשויים לרשת רמות קורטיזול מוגברות, המובילות למחלות הקשורות ללחץ, למרות שלא חוו את האירועים הטראומטיים המקוריים בעצמם. זה מרמז שטראומה יכולה להיות מורשת בדומה לתכונות פיזיות.

המושג של זיכרון הגוף מרתק בהקשר זה. מחקר אפגנטי הוכיח שה-DNA שלנו נושא חותמות רגשיות מאבותינו, שיכולות להתבטא בדורות הבאים. עם זאת, יש תקווה באפשרות לשנות את ה-RNA שלנו, כלומר על ידי התמודדות וריפוי הטראומות שלנו, אנו יכולים למנוע העברת מורשות אלו לילדינו ונכדינו.

קונסטלציה משפחתית מתמקדת בריפוי פצעי ההעברה הבין-דורית. היא פועלת על פי העיקרון שטראומות לא גלויות או לא מטופלות מהעבר משתלטות על הנוף הרגשי של המשפחה, ומשפיעות על דורות עוקבים. יחידים שהוגלו או נודו ממשפחה יכולים להשפיע שלא כדין על הדינמיקה המשפחתית זמן רב לאחר זמנם.

אשמת הניצול היא דוגמה מרגשת לתופעה זו. אלו שחיו אירועים קטסטרופליים כמו השואה או אסונות טבע, לעתים קרובות חשים אשמה עמוקה על כך ששרדו בעוד שאחרים נספו. אשמה זו יכולה לחדור לכל היבטי חייהם, ולהשפיע על תפיסת העצמי, מערכות היחסים ואפילו חייהם המקצועיים.

סיפור טראומה של הלם הקרב ממלחמת העולם הראשונה ועד מלחמת וייטנאם מצייר תמונה חיה של טראומה בין-דורית. חיילים שחזרו מקרב סומנו לעתים קרובות כפחדנים וחוו מצוקה פסיכולוגית קשה, שאותה הם התמודדו לפעמים באמצעות התמכרות לסמים. טראומה זו הועברה אז בטעות לצאצאיהם, שעמדו בפני אתגרים דומים בעימותים הבאים כמו מלחמת העולם השנייה ומלחמת וייטנאם. דפוסים אלו של אשמת ניצולים וטראומה נמשכו, ויצרו מורשת בת דורות של סבל.

בישראל, נרטיב זה משתקף בחוויותיהם של אלה ששרדו פוגרומים, שואה, מלחמות ופיגועי טרור. המדינה שלנו מתמודדת עם הטראומה של רגשות אשם של ניצולים לאורך כל ההיסטוריה שלה, ואפילו לאחרונה כמו בשנת 2022, עדיין יש מאבק להכיר במלואו ולטפל בהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) בקרב האוכלוסייה שלה.

המפתח להתמודדות עם טראומה בין-דורית טמון בהכרה ובהבנה של הטראומה עצמה. על ידי זיהוי מקורותיה וכיצד היא נמשכת לאורך דורות, נוכל להתחיל להחלים. אמנם איננו יכולים לשנות את העבר, אך אנו יכולים לשנות את נקודת המבט שלנו עליו.

גישת הקונסטלציה המשפחתית, שפותחה על ידי ברט הלינגר, מזמינה אותנו להשלים עם העבר שלנו, במיוחד ההיבטים הבין-דוריים הלא מודעים, ומציעה דרך לתקן את המורשות הרגשיות שמעצבות את חיינו. חקירת הנוף של ההיסטוריה המשפחתית שלנו באמצעות עבודת קונסטלציה מעניקה לנו תובנה לגבי המורשות הרגשיות והפסיכולוגיות שהותירו לנו אבותינו. כאילו אנו נושאים את כובד חוויותיהם על כתפינו. על ידי הכרה בקשיים שעברו, אנו יכולים להניח באהבה את העול המורש הזה במקומו - עם אלה שנטלו אותו לראשונה על כתפיהם. פעולה זו משמשת כטקס טיהור, המשחרר אותנו משכבות הטראומה המורשת שנארגו לתוך ישותנו לאורך זמן.

ברט הלינגר הסביר ברגישות את הסנטימנט הזה:

"כל יום הוא מתנה. כאשר אנו מקבלים את החיים כמתנה לא ידועה, כוחנו עולה אפילו אל מול פחד ומוות. כאשר אנו אומרים לחיים - כן! אנו עוצרים את השיח הישן שמתגעגע לשינוי בעבר. כאשר אנו עוצרים, דלת נפתחת ומזמינה אותנו פנימה. אז אנו הופכים לחופשיים, מכבדים את המחיר שאבותינו שילמו כדי להעביר את מתנת החיים. כאשר אנו אומרים כן לחיים, אנו מסירים את הדרכים חסרות הרחמים שהחזיקו אותנו תקועים בסיפורים הישנים, בשיחות הישנות. אנו צועדים בדרך חדשה, לא ידועה ופגיעה - וזה המקום שבו החסד פוגש אותנו."

Anchor 1
bottom of page