מי שייך למשפחה שלך? האם למשפחה שלך יש "קוד שייכות"? כלומר מערכת כללים כזו שבה לכולם ברור מה התנאים להשתייכות למשפחה ושאם מישהו עושה משהו שמפר את הכללים האלה אז הוא מוצא את עצמו מחוץ למשפחה - לא מדברים איתו, לא מדברים עליו, לא מזכירים את שמו, לא מזמינים אותו לאירועים משפחתיים...
עם כמה שזה נשמע נורא - בכל משפחה יש קוד התנהגותי כזה. זה כל כך נפוץ בדינמיקות משפחתיות שזה מופיע כנארטיב חוזר כבר בסיפורי המקרא. רוצים דוגמא? הנה: את המשפחה הזו כולנו מכירים משפחת יעקב אבינו - כולנו צאצאי וצאצאיות המשפחה הזו. כולנו נושאים ונושאות בתוכינו אותם. מה נשאר בנו מהם?
אני מזמינה אותך להצטרף אל טיפול משפחתי למשפחת האבות והאמהות שלנו: קריאה בכוונה של תיקון התנועה שהופרעה - זוהי קריאה קונסטלטיבית שמטרתה להחזיר למערכת את כל מה שהיה שייך לה ונזנח והושתק והוצפן ונשכח.
להשיב את הקול למי שאבד קולם - להאזין למי ששוועתם לא נשמעה - לראות את מה שהיה מסוכן מידי לראות ...
ארבע אמהות?
מי יכול/ה לומר מהר את שמות האימהות הקדומות שלנו? - אם אמרת שרה רבקה לאה ורחל - זה נכון, אבל רגע... מה עם בלהה וזילפה?, אופס שכחנו? למה בעצם?
עם כל כמה שלא מדברים עליהן ולא מתייחסים אליהן כשייכות, בכל זאת משהו כן הצליחו להעביר בשו-שו מפה לאוזן ויש רסיסי סיפור שכן נשמר.
במניין האמהות של שבטי ישראל המופיע בספר בראשית פרק ל"ה, כ"ב-כ"ו מופיעות ששת האמהות. שתיים נשואות ליעקב כדת וכדין, אחת פילגש ואחת שפחה. אם תקראו היטב תראו שמסתתר שם עוד רסיס סיפור... אבל נגיע אליו בהמשך. בינתיים אפשר להמשיך לזמזם את "ארבע מי יודע? ארבע - אני יודע! ארבע אמהות"... האומנם?
ארבע אחיות?
בלהה הייתה השפחה של רחל, למעשה היא הייתה מתנת החתונה של אביה לבן אליה, קודם היא הייתה השפחה שלו ואז הוא החליט להעניק אותה במתנה לביתו הכלה. חז"ל סיפרו שבלהה הייתה ביתו של לבן שנולדה לו מבעילת שפחתו, כך שלמעשה היא הייתה אחותן של רחל ולאה מצד אביהן. לפי הסיפור המקראי, רחל העקרה התקנאה באחותה הוולדנית לאה ומסרה את שפחתה לבעלה יעקב שתהיה לו לפילגש עם הוראה ברורה - תלדי לו ילדים. ואכן כך קרה - בלהה ילדה ליעקב את דן ונפתלי.
לאה בתגובה נתנה ליעקב את זילפה עם אותה משימה. חז"ל הוסיפו לסיפור המקראי שזילפה, שילדה ליעקב את גד ואשר, הייתה גם היא אחותן הצעירה של לאה ורחל. וכך עשתה האחות הבכורה- נתנה לבעלה (בכיף שלו) את אחותה הצעירה (... כן, כן, אחות מספר 4) כדי שיעשה איתה ילדים אבל רק לבינתיים, בזמן שהיא לוקחת לה פסק זמן מסקס הריונות וילודה. ואז, כשיבוא לה שוב, היא תפטר את אחותה הצעירה מהתפקיד ותחזור לעניינים.
חוסר הכרה זה כואב
סיפור עצוב עם דינמיקה משפחתית מעוותת... עכשיו אני רוצה לקחת את זה עוד זמן קדימה ברשותכם: לבלהה זילפה ויעקב נולדו ארבעה בנים. בעוד שלאה ורחל קיבלו הכרה משפחתית כאמהות, אף אחד בסביבה לא ספר את בלהה וזילפה. באשר למה שחוסר ההכרה הזו עשתה לילדים שלהן, המקרא לא מספר לנו, אבל אין לי ספק שזה עשה טראומה והמשיך גם בדורות הבאים. איך אני יודעת? פשוט ממשיכה לקרוא את הסיפור של המשפחה הזו, הבה נראה -
נחזור לאותו סיפור בבראשית ל"ה, נחזור טיפלה אחורה לפסוקים י"ח - כ"ב
רחל מתה בלידתה את בנה השני לו היא קוראת בן-אוני.
*מה עושה יעקב מיד לאחר מות אהובתו? - משנה לתינוק את השם לבנימין. אקט משונה שכן המקרא שב ומספר בכל לידה ולידה כמעט כי האמא היא זו שקוראת בשם ילודיה. מדוע יעקב משתיק את קולה של רחל? נראה לי שכאן יש דווקא ביטוי של אהבת האב. יש למקרא עניין עם שינוי שמות בהקשר של ברכה. כך קרה גם לאבא יעקב וגם לסבא אברם וסבתא שרי. האם יעקב חשב שבשינוי שם בנו הוא גם משנה את גורלו? - אולי, כך או אחרת, נראה שכל פעם כשיעקב מדבר - זה יוצא לו עקום - אנחנו נראה את זה שוב בהמשך...
יעקב קובר את רחל על אם הדרך וממשיך בדרכו למקום יישוב אחר.
* שמתי פה לב שלא היה לו זמן להתאבל עליה, אצה לו הדרך. וכשלא מתאבלים מדחיקים, שמים בצל, מטאטאים מתחת לשטיח... ומה שלא מדברים עליו - לא נעלם, להיפך - הוא גדל וגדל כמו כדור שלג שמתגלגל במורד ההר ופוגע בבאים.
איך שהמשפחה מתמקמת במקום החדש, ראובן - בנם הבכור של לאה ויעקב, מחליט שזה הזמן הכי מתאים ושוכב עם בלהה
*שהיא בעצם דודה שלו וגם האמא של האחים שלו וגם הפילגש של אבא שלו! הוא לא רואה שמשהו לא בסדר פה???
מיד מסופר לנו שאבא'לה יעקב שומע!
* כאן מה שהכי חשוב למקרא להדגיש זה שעכשיו קוראים לו ישראל. כלומר המקרא שותק! גם יעקב-ישראל שותק. זה מיד מזכיר לי את שלושת הקופים - זה שלא שומע, זה שלא מדבר, מי זה שלא רואה ואת מה הוא לא רואה?
קנאת אחים דור ההמשך - פרק ל"ז
יוסף בן 17 הולך להלשין לאבא'לה על האחים שלו הילדים של בלהה וזילפה. ומה אבוש עושה? - אומר לו שהוא הבן המועדף עליו, כי הוא בן הזקונים שלו ונותן לו במתנה כותונת פסים.
* דיבור עקום 2: האם ייתכן שאבוש שלנו התבלבל? יוסף לא בן הזקונים שלו, זה אחיו הצעיר ממנו - בנימין. זה שאמא שלו קראה לו בן-אוני ומתה ומאז נגדע קולה, היא נקברה בצד הדרך והילדים שלה לא יכולים לבוא לבכות על קברה כי היא שם והם באי-שם אחר לגמרי... חוסר הכרה כבר אמרתי?
רואים האחים - כל האחים, את המתנה שאבא נתן ליוסי ילד שלו מוצלח ושונאים אותו - כל יום קצת יותר. יוסי נער מעצבן שכמותו מתגרה באחים שלו, אומר להם: חלמתי חלומות מגניבים שאתם משתחווים לי ואני המלך שלכם. אחר כך יוסי מגזים, הוא הולך להשוויץ לאבא'לה בחלום. או-הו אבא גוער בו ואומר: מה נראה לך שאני ואמא שלך והאחים שלך נשתחווה לך?, וואלה הגזמת חבוב...
* עכשיו הוא כן מדבר וגוער בבן שלו?, הבחירות של יעקב מתי לדבר ומתי לעשות קולות של דג מרתקות בעיניי. אפשר ללמוד כל כך הרבה על אדם רק מתוך הקשבה למה שהוא אומר ובייחוד למה שהוא לא אומר. כאן נראה שיעקב מתייחס לרחל כאילו היא עדיין חיה, כשלמעשה היא כבר מריחה את הפרחים מלמטה כמה שנים טובות... אני מבחינה כאן בבעיה בעיבוד האבל על רחל. יעקב לא רואה את המציאות ולא משלים עם מותה של אשתו ולכן היא עדיין איתו בהווה שלו.
ושוב, האחים מקנאים ביוסי. הפעם - על זה שאבא גוער בו בקטע של "דחילק יוסקה אויש נו די תפסיק זה לא נעים לי כל הסיפור הזה"... הקיצר - הוא לא מעניש אותו.
* אז למה האחים מקנאים? - כי הם מצפים שאבא יעניש את יוסף והוא לא, כלומר - את המעשים שלהם אבא כן רואה בחומרה ומעניש, את המעשים של יוסף הוא לא רואה לא שומע ולא מדבר בגנותם... אוף איזה אח מעצבן זה.
המשך הדרמה - אבא שולח את יוסי ילד שלו מוצלח לפקח שהאחים שלו הגדולים עושים את המוטל עליהם כהלכה ולחזור לדווח לו. מה אומר לו יוסף? "הנני" -שזה גם "אבא שמעתי אותך" וגם "אבא תראה אותי" -
*אבא'לה לא ראה את הסכנה האורבת לבנו מעבר לפינה. הוא לא ראה את חלקו ביצירת הפירוד והשנאה בין ילדיו. הוא לא שמע את קולות בניו הממורמרים נוכח האיפה ואיפה שנהג בהם. וגם אם כן - הוא לא דיבר זה.
תכנון רצח1
זוכרים את ראובן? ההוא ששכב עם הדודה שלו האמא של האחים שלו והפילגש של אבא שלו שרק שכל את אשתו מיד בלידה?, אז המר-בחור הזה אומר לאחים, "עזבו אתכם, בואו לא נרצח אותו, בואו נזרוק אותו לבור במדבר". אבל בעצם ראובן חושב בליבו להציל אותו ולהחזירו לאבא.
* למה חשוב למקרא לספר לנו מה ראובן חשב בליבו?, האם זה כי ראובן רצה לפצות את אבא ששמע על מעלליו ומאז לא דיבר איתו?, האם כך תכנן להשלים עם אביו?
תכניות לחוד ומציאות לחוד, במשפחת יעקב-ישראל הרכבת הזו כבר מזמן יצאה מהתחנה והנה בא עוד אח, עוד בן של לאה, יהודה בכבודו ובעצמו ומציע הצעה שאי אפשר לסרב לה - "למה לנו להרוג את יוסף אם אנחנו יכולים למכור אותו לסוחרים מדיינים שיהיה להם לעבד וככה גם נרוויח עליו כמה ג'ובות, גם ניפתר מהאח המעצבן הזה אחת ולתמיד וגם לא נישא עלינו אשמה של רצח?"... וכך קרה, נמכר למרבה במחיר.
העברה בין-דורית
הבנים של הקורבנות (בלהה וזילפה היו שפחות מין) שנולדו בגלל הטראומה שקרתה לאמהות שלהן, הופכים את אחיהם, הבן של אחת מהאחיות המקרבנות לעבד בעצמו.
ראובן חוזר מהיכן שהיה כשכל הפיאסקו הזה קרה ומשתולל - "איך קרה? מה קרה? איפה יוסף? מה עשיתם אחים שלי?" - הם מספרים לו וכולם יחד מחליטים שהצעד הבא הכי מוצלח זה לעשות כאילו שאיזו חיה רעה טרפה את יוסי וללכת לספר את זה לאבא. הפעם יעקב-ישראל מתאבל אבל כבד מאוד מאוד.
* אני מזהה כאן זה שהאבל על אובדן יוסף מאפשר לו לראות סוף סוף את האובדן של רחל. להכיר באובדן אהובתו. לכן הוא מסרב להינחם. לכן הוא מבקש עתה למות יחד עם בנו. כשרחל מתה הוא לא יכל להרשות לעצמו להתאבל. היה לו תינוק שרק נולד ועוד ילד קטן שנשארו לו ממנה. הוא הסתכל עליהם וראה אותה בהם. הוא אהב את יוסף יותר מילדיו האחרים כמו שאהב את רחל יותר מנשותיו האחרות. עתה איבד את שניהם. נפשו ביקשה למות עמם.
דור הולך ודור בא ואין חדש תחת השמש - בראשית ל"ח
ליהודה שלושה בנים, ער הבכור נשוי לתמר ומת ללא ילד. אבא יהודה מכריח את אונן בנו השני לשכב עם תמר האלמנה הטריה ולעבר אותה כדי שיוולד ילד שימשיך את שמו של המת
*להעיר את ער המת?...
אונן כשמו כן הוא - מאונן, לא מכניס את תמר להריון ומיד מקבל גם הוא עונש מאלוהים ומת. מה עושה האב השכול? מגרש מביתו את האלמנה הדחויה, שלא יראה ולא ישמע אותה, רק צרות מביאה זאתי... יותר טוב שתלך לאבא שלה שהוא יפרנס אותה, וששם תתייבש לה בשקט בצד עד שהבן הצעיר שילה יגדל ויוכל לשכב איתה ולהכניס אותה להריון... ויהודה גם מזהיר אותה - שאם היא לא תחכה אז הבן הצעיר שלו עלול למות כמו הבנים הגדולים.
* יש כאן מניפולציה והאשמה מוסווית - יהודה מאשים את תמר באחריות למות בניו - מתו כי לא הכניסו אותה להריון, ועוד יותר מכך - הוא מאשים אותה שבגללה אין לו עצמו מי שימשיך את שמו חוץ משילה. אז לכי מפה לכמה שנים שלא נראה אותך, למה שאני אפרנס אותך אם אין לי נכדים ממך?, לכי וכששילה יהיה מספיק גדול נקרא לך לחזור.... אם נזכור. ושוב - יש מתים אבל אין זמן להתאבל עליהם - במקום תהליך עיבוד של האובדן כולם מתעסקים בדברים אחרים.
חלפו השנים יהודה התאלמן, ומיד מצא נחמה בנסיעה עם החבר שלו לתמנע כי שם, כך מסתבר, יש אחלה פסטיבל גז (צאן). סקס סמים ורוקנרול בפסטיבל תמנע.
תכנון רצח2
טוויס בעלילה - מישהו השמיע קול וסיפר לתמר שיהודה ושילה באיזור. תמר ממתינה על אם הדרך ומתעלפת. ויהודה האיש הבלתי-רגיש, רואה אישה מעולפת ומכוסה ברעלה, מה הוא מיד חושב? - נו זו בטח זונה ואיך בא לו עליה... הוא משלם לה ונותן לה ערבון, גוהר - גומר - מעבר - הולך ואז שולח חבר שייקח מהזונה בחזרה את התשלום והערבון כי אוי ואבוי מה יגידו השכנים...
* שהרי יהודה בקיא בעסקי סחר-מכר מפוקפקים, פעם הוא מכר את אח שלו לעבדות ושבר את ליבו של אביו, אז מה זה בשבילו לגרש מעליו איזו אלמנה שלא מועילה או לשדוד זונה.
החבר מחפש הנה והנה זמן רב ולא מוצא את הזונה (אין כלום כי לא היה כלום) אבל כן חוזר עם ידיעה שתמר עסקה בזנות ונכנסה להריון. יהודה המפוקפק כמובן שלא עושה 1+1, מה הוא כן עושה? מוציא על תמר חוזה רצח על חילול כבוד המשפחה ולא סתם רצח, הוא דן אותה למוות בשריפה.
טראומה עוברת במשפחה מדור לדור עד שלמישהו יש אומץ להסתכל לה בעיניים.
הריפוי מתבצע דרך ההכרה בקיים
האלמנה הדחויה הנטושה ההרה הזו מוצאת מביתה וכמעט שנרצחת ואז - גבירותיי ורבותיי מהפך! - היא מדברת ונשמעת ונראית! תמר מקבלת הכרה! כולם רואים את בטנה ההרה, כולם שומעים את דבריה ומזהים את החפצים הסמליים של יהודה חמיה. ואז יהודה גם מדבר וקורא לה קבל עם ועדה צדיקה ומודה בקול שתיכנן מראש להפר את הבטחתו אליה.
אחרי התיקון של התנועה הטבעית שהופרעה, מתאפשרת לידה חדשה שיש לה קשר אחר לשורשים הנטייה הגנטית המשפחתית לתאומים: והנה דור חדש של תאומים בנים נולדים במשפחה (אחרי יעקב ועשיו) וגם הם, כמו סבם, קיבלו את שמם מאמם על שם האופן שבו נולדו - פרץ וזרח עולים על הבמה התנ"כית.
בעוד שמונה דורות, הנין של הנין של פרץ יהיה דוד מלך ישראל - עליו ועל מעלליו אפשר כבר לכתוב ספר... בעצם כבר יש כמה :-)
סיון אבני יועצת זוגית ומשפחתית. מטפלת במערכות יחסים זוגיות והוריות בגישת הקונסטלציה המשפחתית. MA בתולדות עם ישראל.