למה קשה לנו ליצור חזון זוגי? ואיך משולשים משפחתיים מהעבר מנהלים את הקשר בלי שנרגיש

בהתחלה זה זרם.

דיברנו על טיול למזרח. על ילדים. על עסק מהבית.

היו שיחות לתוך הלילה, תכנונים, חיוך בעיניים כשחשבנו קדימה.

אבל עם הזמן, משהו השתנה.

העתיד הפך עמום.

פחות מדובר.

ולפעמים, כשניסינו לדבר עליו – זה נגמר במתח, בשתיקה, או בוויתור.

ואולי, מתחת לפני השטח, היה שם מישהו אחר בחדר.לא מאהבת נסתרת, לא סוד – אלא קול ישן.הדים ממשפחת המוצא שלנו, שלעיתים קרובות יושבים לנו על הכתף — ומכוונים בלי מילים את הדרך.

המשולשים שלא ביקשנו להיות חלק מהם

משולש משפחתי הוא לא רק דינמיקה. הוא שדה רגשי סמוי שבו אנחנו תופסים מקום – לפעמים כילדים, לפעמים גם בבגרות – בתפקיד שמעולם לא בחרנו בו.

אלה הקולות שאומרים לנו:

"הישארי קרובה, אחרת תפגעי באמא."

"ככה לא נראית זוגיות אמיתית."

"את לא באמת חשובה אם תבחרי בעצמך."

וכשאנחנו מביאים את הקולות האלה לזוגיות – הם מתחילים לנהל את השיחה על העתיד.בלי מילים, הם עוצרים חלומות מלהתנסח, מצמצמים כיוונים, מעוררים פחדים — ובמקום לבנות חיים ביחד, אנחנו מוצאים את עצמנו עסוקים בלהרגיע עבר שלא נסגר.

סיפור מהקליניקה: רונית, ליאור, והעיר שהייתה מילה גסה

רונית וליאור (שמות בדויים) הגיעו לטיפול אחרי שנים של מריבות שקטות. לא על הכלים, לא על הילדים — אלא על התמונה הגדולה: היא רצתה לעבור לעיר הגדולה ולהתפתח בקריירה. הוא רצה להישאר בעמק, קרוב למשפחתו ולעסק המשפחתי.

כל שיחה על העתיד נגמרה בהתגוננות. היא הרגישה שהוא מקטין אותה. הוא הרגיש שהיא מתנתקת מהשורשים.

אבל אז, באחת הפגישות, משהו קרה.

רונית התחילה לבכות ואמרה:

"אם אני לא אצליח לבד — אף אחד לא יישאר. אני מפחדת להיות תלויה, כמו שאמא שלי הייתה. אני מפחדת שתעזוב — כמו שאבא שלי עזב אותה."

וליאור, אחרי דממה ארוכה, הביט בה ואמר בקול יציב:

"אני לא אבא שלך. אבל אני גם מפחד לאכזב את שלי."

זה היה רגע שקט. אבל הוא פתח ביניהם דלת שלא הייתה שם קודם. לא של פתרון — של נוכחות.

ומשם — כבר היה אפשר לדבר. לא על "מי ינצח", אלא על מה באמת חשוב להם. הם עברו לעיר, כן. אבל ליאור נשאר מחובר למשפחה שלו – הפעם מתוך בחירה, לא מתוך פחד.

שלוש דרכים שבהן משולשים משפחתיים חוסמים חזון זוגי

1. אימוץ תבניות שלא שלנו - כשאנחנו פועלים מתוך מה שלמדנו בילדות על "איך זוגיות אמורה להיראות", אנחנו עלולים לאמץ תסריטים שלא מדויקים לנו. החזון הזוגי הופך לשחזור — לא יצירה.

2. פחד משינוי שמרגיש כמו בגידה - הבחירה ללכת בדרך חדשה יכולה להפעיל תחושת אשמה עמוקה, כאילו אנחנו עוזבים מישהו מאחור. הפחד הזה משתק את הדמיון ומקטין את החלומות.

3. הימנעות משיחות על העתיד - מתוך חשש לפגוע, להתעמת, או להפעיל משקעים ישנים — אנחנו נמנעים מלדבר באמת על העתיד. ואז הזוגיות מתנהלת במצב הישרדותי של "כאן ועכשיו", בלי אופק רגשי משותף.

תרגול זוגי: לדמיין עתיד שהוא באמת שלכם

1. תרגיל "חזון זוגי בעיניים עצומות" - שבו יחד. עצמו עיניים. כל אחת ואחד מכם יתאר בקול את איך שהוא מדמיין את הזוגיות בעוד חמש שנים: איפה אתם? מה אתם עושים? מה מרגישים? אחר כך פקחו עיניים. לא כדי להסכים — כדי להקשיב.

2. תרגיל "מכתב מהעתיד" - כתבו יחד מכתב מהעתיד. כאילו שאתם כבר שם. תארו מה השתנה, איך אתם מתנהלים, איך אתם מרגישים זה עם זו. לפעמים, המילים על הדף יחשפו דברים שבלב לא העז לבקש.

לסיכום:

איך נוכל לשחרר את ההשפעות הסמויות וליצור עתיד שמבוסס על אמת ואהבה?

קודם כל — לזהות שהמשולשים המשפחתיים פועלים בנו.

אחר כך — להסכים לראות אותם.

ולבסוף — לבחור אחרת.

ברגע שאנחנו מתחילים לדבר את מה שלא נאמר, להקשיב לכאב מבלי לשפוט,

ולזוז לעבר חזון זוגי שמכיל גם את עצמי וגם את האחר —הזוגיות כבר לא מנוהלת על ידי העבר.

היא הופכת להיות מרחב חדש.

מרחב של בחירה. של קרבה. של חיים.

ואם אתם מרגישים שזה הזמן לפרום את הקשרים הסמויים, ולבנות מחדש את היכולת לחלום יחד —אני מזמינה אתכם למסע זוגי אחר.

מסע שבו יש מקום גם למה שכאב, וגם למה שעדיין יכול להתגשם.

---

סיון אבני – טיפול זוגי משלב קונסטלציה משפחתית ומובחנות

להתקרב מחדש. לתמוך באהבה. לחזק את הקשר.