חזרה לאהבה אחרי קשר רעיל: כשאהבה היא זירה של פצע - איך להעז לאהוב שוב?

הבהרה חשובה: הטקסט מנוסח בלשון נקבה אך פונה לכל המגדרים בשוויון.

אם מצאת עצמך מתגעגעת לאהבה, אבל הגוף שלך נדרך בכל פעם שמישהו מתקרב,

אם את חוששת להתמסר כי כבר למדת לזהות את הרגע שבו הקִרבה מתחילה לפצוע,

אם אהבה הפכה אצלך למרחב של ספק, דריכות או היעלמות עצמית -

את לא לבד.

דווקא מי שנפצעו מהאהבה יודעים להרגיש מתי משהו לא בריא,

אבל לא תמיד יודעים לזהות מתי כן. כך נוצרת סתירה פנימית:

הכמיהה לקִרבה גוברת ולצידה גם הפחד.

רוצות להיפתח, אבל נסגרות.

רוצות שיראו אותנו, אבל נבהלות מהמבט.

רוצות להתחיל מחדש, אבל לא יודעות אם נשרוד עוד סוף.

אז איך אפשר לחזור לאהוב בלי לאבד את עצמנו שוב?

כשאהבה וכאב מתבלבלים זה בזה זה קשר רעיל

יש אהבות שדרשו מאיתנו הכל ולא ראו אותנו באמת,

אהבות שנגעו בפצע ישן, או שיצרו אחד חדש.

אהבות שהיו מותנות, ביקרו, שתקו, מחקו,

ואז הגוף למד: כדי לשרוד, צריך להיעלם. כך, משהו בתוכנו נסוג בכל פעם שמישהו באמת מתקרב.

אולי הבעיה בי

קולות כמו "אני לא יודעת לבחור", "אני כנראה מושכת אנשים לא נכונים", "משהו בי מקולקל" אינן הקול האותנטי שלנו! אלה ההגנות שלנו בתוך הקשר הרעיל.

הן נולדו במקום בו היינו צריכות לשרוד אהבה שלא הייתה בטוחה.

אלה גם הקולות ששומרים עלינו רחוקות.

כשקִרבה מרגישה כמו סכנה - מה באמת מפעיל אותנו?

בקשרים רעילים, מערכת העצבים לומדת לקשר בין אינטימיות לסכנה. קִרבה רגשית מתחילה להתפרש כאיום. מערכת העצבים מגיבה בתגובה הישרדותית: Fight / Flight / Freeze - בקשרים אינטימיים התגובה הזו מתבטאת גם בצורות רגשיות והתוצאה היא תגובות הישרדותיות שמתחפשות להתנהגויות יומיומיות: ציניות, ביקורת, צורך בשליטה, קושי לסמוך, התרחקות או היעלמות. אנחנו לא מקולקלות, אנחנו במגננה.

המפתח: מובחנות

מובחנות היא היכולת להיות בקִרבה מבלי לאבד את הקול שלנו. היא אינה דורשת מאיתנו לבטל את הפחד, אלא ללמוד להתייחס אליו בכבוד. לדעת לשאול את עצמנו: האם אני באמת כאן, או רק מתגוננת?

תהליך טיפולי בגישת המובחנות אינו מבטל את הפחד - אלא מכיר בו כלגיטימי. הוא מאפשר נוכחות שמחזיקה גם את הפצע וגם את הרצון לקרבה, עד שהם לומדים לחיות יחד בתוכנו. הם לא סותרים זה את זה אלא שייכים לאותה תנועה פנימית.

הפחד אינו רק שלי

מנקודת המבט של הקונסטלציה המשפחתית, חשוב שנשאל - האם הפחד שלי מאהבה באמת התחיל בי, או שאני נושאת איתי חוויות ישנות, דינמיקות שלא סופרו, או כאב שלא היה שלי?

לעיתים, קשר רעיל מהדהד חוויה הורית או בין-דורית לא פתורה: אב שלא ידע לאהוב בלי לשבור, אם שלמדה שאהבה שווה הקרבה. בלי שנשים לב אנחנו לא רק נזהרות מאהבה, למעשה אנחנו משחזרות סיפור ישן.

שלוש שכבות של השפעה בתוך קשר

כדי להבין את המקומות שמופעלים בנו בתוך קשר זוגי, חשוב לראות לא רק את הכאן ועכשיו, אלא גם את מה שמבקש תיקון ממעמקי השושלת. הנה מבט מערכתי דרך שלוש שכבות:

1. אני והקשר הנוכחי - מה קורה לי ליד האדם הזה?, איך אני מרגישה? אילו דפוסים שלי עולים שוב?

2. הקשרים הקודמים שלי - מתי עוד הרגשתי כך?

3. ההיסטוריה הרגשית של המשפחה שלי - האם זה מזכיר לי את הדינמיקה של הוריי או דפוס אחר שראיתי בילדות?

כשהשכבות האלה מתבהרות הבחירה נהיית חופשית.

איך נלמד לבטוח שוב?

לזהות את הדפוסים שמתחת לאהבה

• האם אני נמשך למי שלא רואה אותי?

• האם אני נבהלת כשמישהו דווקא כן?

• האם אני מוותר על עצמי כדי להחזיק קשר?

להקשיב לגוף

• האם אני רגוע לידו?

• האם הנשימה שלי מתרחבת או מתקצרת?

• הגוף תמיד יודע קודם.

להציב גבולות

• גבולות אינם קיר אלא דלת.

• הם לא מגנים עלינו מהאחר אלא מחזירים אותנו אל עצמנו.

להכיר בפחד מבלי לתת לו לנהל

לפחד יש תפקיד: להגן.

כשאנחנו לומדים להקשיב לו, מבלי להישלט על ידו, אנחנו מחזירות לעצמנו חירות.

חוזה פנימי חדש עם אהבה

לפני קשר חדש, או גם בתוך קשר קיים, אפשר לעצור ולנסח לעצמנו חוזה רגשי חדש מול עצמנו:

• איך נראית אהבה בריאה עבורי?

• מה אני לא מוכן/מוכנה להכניס יותר לתוך קשר?

• באילו תנאים הלב שלי מרשה לעצמו להיפתח?

חוזה פנימי כזה אינו נועד לשליטה אלא להיזכרות; מי אני כשאני נאהבת? מי אני כשאני אוהבת?

שאלות רפלקטיביות למסע

השאלות הבאות הן הזמנה להקשיב לעצמנו ברגע אמת.

ניתן לכתוב אותן ביומן אישי, לשוחח עליהן עם אדם קרוב, או להביא אותן אל תוך תהליך טיפולי.

ההמלצה שלי היא לא למהר לענות אלא לשהות, לנשום, ולשים לב למה שמתרגש.

כל תגובה פנימית היא רמז עדין למסע שיכול להיפתח.

• מהו הסיפור שאני מספר/ת לעצמי על אהבה?

• איזה חלק בי מזהה קשר בריא אך נבהל ממנו?

• אילו תנאים למדתי להציב כדי להרגיש ראוי או ראויה לאהבה?

הזמנה לשהות. לא למהר לענות. להקשיב למה שמבקש ריפוי.

---

לסיום:

"הפצע שלי אינו סותר את היכולת שלי לאהוב. הוא רק מזכיר לי לאהוב גם את עצמי."

אם את או אתה מרגישים שאתם נעים בין כמיהה לקרבה לבין פחד ממנה, ייתכן שתהליך טיפולי יאפשר לכם מרחב שבו לא תצטרכו לבחור.

גם לאחר אהבה שפצעה, עשויה להגיע אהבה שמרפאה, כזו שמכירה בערך שלכם ללא תנאים.

אהבה שמתחילה מהיחס שאתם לומדים להעניק לעצמכם.

טיפול בקונסטלציה זוגית יכול לעזור לכם לשקם אמון, להציב גבולות בריאים, וללמוד לאהוב את עצמכם גם בתוך קשר.

אני מזמינה אתכם לתהליך.

---

סיון אבני - טיפול בקונסטלציה זוגית