משולש הפחד
מכירה את זה שאת ממש רוצה לעשות משהו אבל מרגישה פיק ברכיים? יש בי את התחושה הזו כבר כמה ימים… כשאת פוגשת בפחד- האם את נכנסת בו ברבאק fight או נאלמת דום freeze או בורחת ממנו בקריעות גוועלד flight? - אלה שלושה מנגנונים הישרדותיים מאוד נפוצים. אני קוראת להם משולש הפחד ⚠️ והם מזכירים לי תמרור אזהרה.
מדוע אני פוגשת את התמרור?
מפני מה הגוף שלי מזהיר אותי?
האם כשאני אומרת שאני קשובה לגוף שלי זה בעצם תירוץ לפחדנות?
ומה ההיפך מפחדנות?
אני שמה לב שהראש שלי מתמלא במלל ומבינה שצריכה קצת שקט. ברגעים כאלה מה שעובד לי הכי טוב זה להניח בדים ולעשות לעצמי קונסטלציה. זה תהליך חקירה עמוק של תת המודע שלי בעזרת ייצוגים. אני אוהבת להשתמש בבדי לבד במגוון גדלים וצורות.
איך עושים?
תיעדתי את הקונסטלציה שעשיתי לי והעליתי אותה על הכתב.
מוזמנת לקרוא ולהתחיל להבין איך תהליך כזה מתרחש.
טיפול עצמי בפחד: קונסטלציה עצמית
אני מתחילה עם הנחה של שלושה בדים ;
בד1: אני.
בד 2: הרצון.
בד 3: הפחד.
הבד שמייצג את הפחד הוא ריבוע גדול וחום. מזכיר לי אדמה רטובה, ספוגה במים, כבדה, דחוסה.
אני עיגול קטן, כחול כהה עם ציורי כוכבים. מעניין, ישר עולה לי אסטרונאוטית. לא בקטע טוב. בקטע של הקנטה, כשהיו אומרים לי "אפריים מביט לשמיים" בילדותי. מי אמר? אמא שלי. מבינה שתיכף יבוא הבד שלה גם כן. עגול אדום גדול. אדום ומדמם. שותת דם.
הנה הרצון, הוא עגול ללא כיוון, הוא לבן, כמו ביצה קשה. כזו שאוכלים בשבעה. אני רואה בעיני רוחי ארון קבורה מלבני לבן. הרצון מת.
זה לא הרצון שלי. זה שלה. זה הרצון שלה שמת.
אני מכירה אותו. מזיזה אותו כך שיעמוד מול הבד שלה. אומרת לה שזה לא המקום שלי להתאבל עליו במקומה. זה לא מתאים לי יותר לשאת את סיפור מות הרצון שלה. אני לא מחכה שהיא תיקח אחריות. אומרת לה:
"נשאתי את זה עבורך עד עכשיו. זה כל כך גדל בתוכי עד שבלע גם את הרצון שלי. אני מחזירה לך את זה".
עושה תנועה ומניחה על הרצפה מולה אבן לבנה, דמויית ביצה. כתובה עליה המילה "הגשמה".
"אני יודעת שהרצון שלך לא התגשם, ובמקומו באתי אני. אני יודעת שרצית משהו אחר. כך קרה ולך זה היה נורא. אני רואה. עכשיו התפקיד שלי זה לראות אותי. אני רוצה לראות את הרצון שלי".
עולה בי דימוי של עלה טרי רענן ירוק בהיר זוהר, הוא משולש קטנטן, מהמשולשים שנוצרו כשגזרתי את הייצוגים שלי. הוא קטן כמו עלה. אני אוחזת בו ביד שמאל ומניחה על לוח לבי.
נושמת עמוק.
הבד של הפחד זז גם. הוא הולך ומתמקם בצמוד לבד הרצון הלבן הגדול של אמי. אני מבינה, זה לא הפחד שלי.
עכשיו כשהוא זז מגיע בד צהוב עגול, שמש גדולה.
העלה שלי רוצה להתקרב, אני מניחה אותו על הרצפה מול השמש, הוא מפחד שהיא תשרוף אותו.
אני עוברת לעמוד על השמש. הדופק שלי מתחיל להאיץ… כאילו שאני רצה. אני שואלת את עצמי: האם אני רצה אל משהו או מפני משהו? האם זו בריחה? לא. זו ריצה ארוכה.
אני שואלת: האם זו ריצת מרתון?
ועולה לי -לא. זו לא תחרות. זה ג'וגינג. זו התעמלות. זה אימון.
הפחד שלי אומר לי לצאת להתאמן. להניע את הגוף. להתעמל.
עולה בתוכי קול ברור ומודע - תעשי את זה ומשם יבוא הצעד הבא.
הולכת לנעול נעלי ספורט ולצאת לצעידה.
מעניין מה יעלה בצעד הבא.
טיפול עצמי בפחד
סיון אבני - יועצת זוגית ומשפחתית, טיפול זוגי מבוסס קונסטלציה משפחתית ומובחנות, קריית טבעון ואונליין.