top of page

יש לך אומץ להעז? - הכירו את ברנה בראון


haometz lehaez

האומץ להעז היא תפיסת עולם משַנת־חיים מאת כוהנת מערכות היחסים, ד"ר ברנה בראון, שהרצאת ה־TED שלה היא אחת מחמש ההרצאות הנצפות בעולם, עם יותר מ־50 מיליון צפיות. (בהמשך המאמר שמתי הפניות להרצאות נבחרות לצפייה ביוטיוב)

בשיח על פיתוח אישי ודינמיקה בין-אישית, הספר "האומץ להעז: כיצד האומץ להיות פגיעים משנה מן היסוד את האופן שבו אנחנו חיים, אוהבים, מנהיגים ומגדלים את ילדינו" של בראון פורץ דרך בנושא ההתייחסות לפגיעות ותפקידה באומץ, קשר ואותנטיות אנושיים.

בראון מתמודדת עם הטענה הנפוצה שפגיעות היא סימן לחולשה, וטוענת במקום זאת שהיא מייצגת את המדד המדויק ביותר לאומץ.

עם יסוד המבוסס על שני עשורים של מחקר, עבודתה של בראון היא קריאת השכמה לאמץ פגיעות כדרך לקיום אמיתי ומלא יותר.



מושג הפגיעות


בלב הספר "האומץ להעז" נמצא מושג הפגיעות, מונח שבעבר היה עמוס בקונוטציות שליליות והובן בטעות כחולשה. בראון מציגה מחדש את הפגיעות, וטוענת שהיא לא רק היבט בסיסי של החוויה האנושית אלא גם מרכיב חיוני לחיים אמיצים ואותנטיים. בראון ממסגרת מחדש את הפגיעות כנכונות לחשוף את עצמך לסיכון רגשי, אי ודאות וביקורת פוטנציאלית, תוך שהיא גם עריסת האהבה, השייכות והשמחה.


הגדרת הפגיעות מחדש היא קריטית כיוון שהיא מעבירה את המיקוד מעמדה הגנתית לעמדה של פתיחות וצמיחה פוטנציאלית. בראון מציעה שהפגיעות אינה עניין של ניצחון או הפסד אלא עניין של אומץ להופיע ולהיראות כשלא קיימות ערבויות לתוצאה. פרספקטיבה זו מתיישרת עם המחקר הרואה בפגיעות צעד הכרחי לקראת השגת קשרים משמעותיים עם אחרים וטיפוח חמלה עצמית.


החקירה של בראון  בנושא הפגיעות נתמכת במחקר מקיף ובהבנה מעמיקה של מבנים פסיכולוגיים קשורים. היא משלבת מושגים כמו בושה, אמפתיה וחוסן בדיון על פגיעות. בושה, בפרט, מזוהה ככוח רב עוצמה שיכול לחנוק פגיעות על ידי הטלת פחד מניתוק. בראון טוענת שהתרופה לבושה היא אמפתיה, שניתן להשיג רק באמצעות אימוץ פגיעות.


הכוח המהפכני של פגיעות נדון גם בהקשר של יכולתו לפרק את השריון שאנשים לעתים קרובות משתמשים בו כדי להגן על עצמם. בראון טוענת שהגנות כאלה עשויות להציע תחושת ביטחון כוזבת ובסופו של דבר להפריע ליצירת קשרים אמיתיים. על ידי הורדת הגנות ומוכנות לחוות בפתיחות, אנשים יכולים לעסוק יותר במלואם בחיים ולנצל את החוסן המולד שלהם.




פגיעות כמדד לאומץ


ב"האומץ להעז", בראון מציגה טיעון משכנע שפגיעות היא לא רק חלק טבעי מהחוויה האנושית אלא גם מדד עמוק לאומץ. אומץ, כפי שבראון תופסת אותו, הוא הכוח להיות פגיע למרות הפחד. תפיסה זו של אומץ אינה מושרשת בגבורה אלא באותנטיות של פעולות האדם והנכונות להתמודד עם אי-ודאות, סיכון וחשיפה רגשית.


בראון מדגישה שמעשה ההתמודדות עם פגיעויות של אדם דורש ממנו להתמודד עם אפשרות של כישלון, ביקורת ודחייה. דרך ההתמודדות הזו האדם מפגין אומץ אמיתי. ההחלטה להיות פגיע - בין אם זה בשיתוף דעה לא פופולרית, פתיחות לגבי מאבקים אישיים או ניסיון של משהו חדש - היא מעשה של אומץ כיוון שהיא מתריסה כנגד האינסטינקטים של הגנה עצמית שמכתיבים נסיגה והסתרה.


בראון טוענת שפגיעות היא רכיב חיוני של צורות שונות של התנהגות אמיצה. כך לדוגמה, ביטוי יצירתי, חדשנות ומנהיגות כולם דורשים מידה של פגיעות. בתהליך היצירתי, אדם חייב להיות מוכן להציג עבודה שעלולה להיות נתונה לביקורת או לא להתקבל היטב. בתחום החדשנות, יש את הסיכון הטבוע של כישלון והלא נודע. במנהיגות, האומץ להיות פגיע מאפשר למנהיגים ליצור קשרים אמיתיים עם הצוותים שלהם ולטפח סביבה של אמון ופתיחות.


הערכה מחדש של פגיעות כמדד לאומץ מאתגרת נורמות חברתיות שהשוו במשך זמן רב כוח עם סטואיות רגשית וחוסר פגיעות. במקום זאת, בראון מציעה שהכרה בחולשות של עצמך וקבלתן מעידות על תחושת מודעות עצמית חזקה ועמידות.



ההשפעה החברתית של הימנעות מפגיעות


תרבות המחסור וההשוואה


ב"האומץ להעז", בראון חודרת לתוך ההשלכות החברתיות של הימנעות מפגיעות, ומדגישה כיצד תרבות של מחסור והשוואה מחריפה התנהגות זו. היא מתארת אובססיה חברתית עם "אף-פעם לא מספיק" - אף-פעם לא מספיק חכם, לא מספיק בטוח, לא מספיק מוגן, או לא מספיק מיוחד. תחושת המחסור המתמדת הזו מזינה תרבות השוואה שבה אנשים מודדים כל הזמן את ערכם מול אחרים, מה שמוביל לתחושות של חוסר מסוגלות וניתוק. בראון מציעה שהפחד מפגיעות קשור באופן מורכב לתרבות זו, שכן אנשים שואפים להציג תדמית של מספיקות וחוסר פגיעות כדי להימנע משיפוט.


אקלים חברתי זה מקדם מצב רוח שבו ערך עצמי תלוי בעקיפה של אחרים, ויוצר סביבה תחרותית שפוגעת בפוטנציאל לאמפתיה ופגיעות משותפת. אנשים מודאגים יותר מהגנה על תדמית העצמי שלהם מאשר מחיבור אותנטי עם האחרים. בראון מציעה שדינמיקה זו לא רק משפיעה על מערכות יחסים אישיות אלא גם משתרעת על מקומות עבודה ומסגרות חינוכיות, שבהן חדשנות ולמידה נחנקות על ידי הפחד מאי-עמידה בציפיות.


הפחד מלהיות "רגיל"


השלכה נוספת של הימנעות מפגיעות שבראון חוקרת היא הפחד מלהיות "רגיל". בתרבות שמעריצה הישגים יוצאי דופן, קיים לחץ לבלוט ולהיראות כמיוחדים. לחץ זה מוביל לדחייה של פגיעות, שכן כל סימן של "רגילות" או חוסר-שלמות יכול להיתפס ככישלון. בראון טוענת שהפחד הזה חסר בסיס ושהאומץ לחבק את החיים הרגילים של האדם הוא צורה של פגיעות שיכולה להוביל לסיפוק יוצא דופן.


בראון מערערת על הרעיון שצריך להיות יוצא דופן כדי להיות בעל ערך, וטוענת שהמרדף אחר חיים יוצאי דופן מוביל לעתים קרובות לניתוק מהעצמי האותנטי. על ידי הכרה וקבלת האנושיות המשותפת שלנו, אנשים יכולים לטפח תחושת שייכות וקשר גדולה יותר, שהם צרכים אנושיים בסיסיים. אימוץ ההיבטים הרגילים של החיים מאפשר הערכה של רגעים יומיומיים וטיפוח של הכרת תודה, שבראון מזהה כנוגדי רעל למנטליות המחסור.



אימוץ פגיעות בדרך לצמיחה אישית


אותנטיות וחיים שלמים


אימוץ פגיעות הוא צעד מכריע לקראת השגת אותנטיות וחיים שלמים, כפי שמציעה בראון. חיים שלמים מוגדרים כמעורבות בחיים ממקום של ערך, עם תחושת אהבה ושייכות עמוקה שאינה תלויה בהישגים חיצוניים או אישור. המחקר של בראון מציע שפגיעות היא הדרך לאותנטיות, שכן היא מאפשרת לאנשים להופיע כעצמם האמיתיים, ללא חזיתות או הגנות שמסתירות את טבעם האמיתי.


אימוץ פגיעות מרמז על נכונות לחוות את החיים ללא יומרות או התנגדות לאי ודאות. זה כרוך בשחרור הצורך בשליטה וקבלת העובדה שהחיים הם בלתי צפויים מטבעם ולעתים קרובות מאתגרים. פתיחות זו סלולה את הדרך לצמיחה אישית, שכן היא דורשת הכרה במגבלותיו של האדם ועבודה דרכם במקום להימנע מהן. על ידי כך, אנשים יכולים לפתח תחושת עצמי חזקה יותר, המבוססת על ערכיהם ורצונותיהם ולא על ציפיות חברתיות.


בראון מדגישה גם את החשיבות של חמלה עצמית בתהליך אימוץ הפגיעות. חמלה עצמית כרוכה ביחס לעצמך בחביבות ובהבנה בזמנים של כישלון או אי התאמה, במקום ביקורת עצמית. זה מאפשר לאנשים לראות את חוויותיהם, כולל פגיעותיהם, מנקודת מבט לא שיפוטית, לקדם צמיחה אישית וגמישות.


התגברות על בושה וטיפוח ערך עצמי


מכשול עיקרי בקבלת פגיעות הוא חוויית הבושה. בראון מזהה אותה כרגש עוצמתי שיכול לערער את הערך העצמי ולעכב צמיחה אישית. בושה היא הפחד מניתוק, האמונה שאדם אינו ראוי לאהבה ולשייכות בגלל פגמים או אי-התאמות נתפסים. ב"אומץ להעז", בראון דוגלת בהכרה ובטיפול בבושה, שכן זו פועלת לעתים קרובות בשקט אך יש לה השפעות שליליות משמעותיות על יכולתו של אדם להיות פגיע ולצמוח.


כדי להתגבר על הבושה, בראון מציעה לפתח עמידות לבושה על ידי הבנת הטריגרים של הבושה וטיפוח מודעות ביקורתית למסרים חברתיים ותרבותיים המגבירים את הבושה. על ידי פיתוח אמפתיה כלפי עצמם ואחרים, אנשים יכולים להתמודד עם ההשפעות המבודדות של הבושה וליצור סביבה התומכת בפגיעות ובצמיחה אישית.


טיפוח ערך עצמי הוא חלק בלתי נפרד מתהליך זה. בראון טוענת שתחושת ערך עצמי חזקה מאפשרת לאנשים להאמין בערך המהותי שלהם, ללא קשר לפגיעות שלהם או לשיפוטים חברתיים. כאשר אנשים מזהים את ערכם, סביר יותר שהם ייקחו סיכונים, ירדפו אחר מטרותיהם ויתחברו באופן אותנטי לאחרים, וכל אלה הם היבטים של צמיחה אישית.




פגיעות בהנהגה ובחדשנות


הספר "האומץ להעז" מספק תובנות לגבי התפקיד של פגיעות בהנהגה ובחדשנות, תחומים שקשורים באופן מסורתי לכוח ולוודאות. ברנה בראון מאתגרת את הדעות המקובלות האלה בכך שהיא מציעה שפגיעות היא אלמנט מכריע להנהגה יעילה ומנוע לחשיבה חדשנית. למנהיגים שמאמצים פגיעות יש את הפוטנציאל ליצור סביבות שמעודדות אמון, תקשורת פתוחה ויצירתיות בקרב הצוותים שלהם.


בהקשר של הנהגה, פגיעות היא הנכונות של מנהיגים להודות בטעויות, לבקש משוב ולהיות פתוחים לרעיונות חדשים, אפילו בסיכון להיראות לא מושלמים או לא בטוחים. בראון טוענת שפגיעות כזו יכולה להוביל לאותנטיות גדולה יותר ולפיתוח של קשרים חזקים יותר עם חברי הצוות. מנהיגים שמפגינים פגיעות נתפסים כאמינים יותר ויותר קשורים, מה שיכול לעורר נאמנות ולדרבן צוותים לעבוד לקראת מטרות משותפות עם מחויבות גדולה יותר.


יתר על כן, פגיעות היא מרכיב קריטי של חדשנות. חדשנות כרוכה באופן טבעי בנטילת סיכונים והרפתקאות אל הלא-נודע, מה שדורש יכולת להתמודד עם כישלון וביקורת פוטנציאליים. על ידי טיפוח תרבות ארגונית שמעריכה פגיעות, מנהיגים יכולים לעודד את הצוותים שלהם לנסות, לשתף רעיונות לא שגרתיים וללמוד מכישלונות ללא פחד מעונש או לעג. פתיחות זו יכולה להוביל לפריצות דרך ולפתרונות חדשים שלא היו צצים בתרבות שמענישה פגיעות.


בראון מדגישה גם כי פגיעות במנהיגות ובחדשנות דורשת שינוי בתפיסה, מראייה של פגיעות כחולשה להכרה בה כחוזק. מנהיגים המדגימים פגיעות סללו את הדרך לתרבות ארגונית מכילה ודינמית יותר, בה מוערכים מגוון פרספקטיבות והאינטליגנציה הקולקטיבית של הקבוצה מנוצלת.



תפקיד הפגיעות במערכות יחסים ובהורות


טיפוח קשר וחמלה


חקירתה של ברנה בראון את הפגיעות משתרעת לתחומי מערכות יחסים בין-אישיות והורות, תוך הדגשת חשיבותה בטיפוח קשרים עמוקים ובטיפוח חמלה. לדברי בראון, פגיעות פועלת כגשר בין פרטים, ומאפשרת להם לשתף את העצמי האותנטי שלהם ולבנות אמון. במערכות יחסים, פגיעות היא הנכונות לבטא את הרגשות, הרצונות והפחדים של האדם ללא הוודאות של הדדיות או קבלה. רמת פתיחות זו דורשת אומץ ותחושת ערך עצמי חזקה, שכן היא כרוכה בסיכון של חשיפה רגשית ודחייה פוטנציאלית.


בראון טוענת כי פגיעות חיונית להתפתחות האמפתיה, שכן היא מאפשרת לאנשים להתחבר לרגשות של אחרים ולהציע תמיכה אמיתית. כאשר אנשים מרשים לעצמם להיות פגיעים זה עם זה, הם יוצרים מרחב להבנה הדדית ולחוויות משותפות. קשר אמפתי זה יכול להוביל למערכות יחסים חזקות ועמידות יותר המסוגלות לעמוד בפני אתגרים וקונפליקטים.


בהקשר של הורות, פגיעות ממלאת תפקיד מכריע בעיצוב ההתפתחות הרגשית של ילדים. בראון ממליצה להורים להוות דוגמא אישית לפגיעות על ידי ביטוי רגשותיהם בגלוי ודיון באתגרים שלהם עם ילדיהם. בכך, הורים מלמדים את ילדיהם שפגיעות אינה דבר שיש לפחד ממנו או להימנע ממנו, אלא היבט של היות אדם. גישה זו מעודדת ילדים לפתח תחושת אמפתיה וחמלה כלפי עצמם וכלפי אחרים.


השלכות חינוכיות והוראת פגיעות


לעקרונות הפגיעות יש השלכות משמעותיות גם על החינוך. בראון מציע כי הכיתה היא סביבה אידיאלית להוראה ותרגול פגיעות. מחנכים שמאמצים פגיעות יכולים ליצור סביבה שבה התלמידים מרגישים בטוחים לקחת סיכונים, לשאול שאלות ולהביע את מחשבותיהם ללא שיפוט. אווירה מטפחת זו יכולה לשפר את הלמידה, שכן התלמידים נוטים יותר לעסוק בחומר ולהשתתף באופן פעיל בדיונים.


פגיעות בהוראה כרוכה גם בעידוד התלמידים לאמץ את הטעויות שלהם כהזדמנויות לצמיחה. בראוןמדגיש את החשיבות של פיתוח חוסן על ידי למידה להתמודד עם כישלון ואכזבה. כאשר מחנכים מדגימים התנהגות זו ותומכים בתלמידים במהלך מאבקיהם, הם עוזרים לתלמידים לבנות את הכישורים הדרושים כדי לנווט את אתגרי החיים בחן ובהתמדה.




אחרית דבר


סקירת ספרות זו בחנה את הטבע הרב-פנים של פגיעות כפי שהוצג בעבודתה פורצת הדרך של ברנה בראון "האומץ להעז" (2012). ברנה בראון מציעה טיעון משכנע לבחינה מחדש של פגיעות, ומציבה אותה לא כחולשה אלא כמרכיב חיוני באומץ, אותנטיות וצמיחה אישית. בהקשרים שונים, כולל מנהיגות, חדשנות, מערכות יחסים והורות, נמצא כי פגיעות מטפחת קשר, אמפתיה וחוסן. להימנות מפגיעות יש השפעה חברתית. בראון הציגה כיצד תרבויות של מחסור והשוואה יכולות להוביל לניתוק ולעכב את פיתוח ערך העצמי. על ידי אתגר לנורמות תרבותיות אלה, בראון דוגלת בחברה מקבלת פגיעות יותר, המוקירה אותנטיות וקשר אנושי על פני אמצעים שטחיים להצלחה.


לסיכום, "האומץ להעז" משמש כטקסט יסוד בשיח המתמשך על הכוח המהפכני של פגיעות. בעבודתה של בראון יש את הפוטנציאל לזרז שינוי פרדיגמה, לעורר השראה באנשים ובקהילות לאמץ פגיעות ולרדוף אחר דרך חיים אמיצה ומקושרת יותר. ככל שהחברה ממשיכה להתמודד עם אתגרי הניתוק והבידוד, העקרונות המוצגים ב"האומץ להעז" מציעים נתיב תקווה לעתיד אמפתי ושלם יותר.


אז בקיצור - צפו בסרטוני ההרצאות, לכו לקרוא והתחילו ליישם...



ממליצה גם על:


האזינו לפודקאסט מעולה של ברנה:



share blog

 

סיון אבני, יועצת זוגית ומשפחתית, טיפול זוגי מבוסס קונסטלציה משפחתית בקריית טבעון ואונליין


Comments

Rated 0 out of 5 stars.
No ratings yet

Add a rating
Anchor 1
bottom of page