top of page

מהי עזרה יעילה? - ברט הלינגר: סדרי העזרה


הקדמה המתרגמת

במרחבים העצומים של פרקטיקות טיפוליות, מעטות זכו לעניין והערכה כמו "סדרי העזרה" של ברט הלינגר. קונספט פורץ דרך זה, הנכלל בתחום הרחב יותר של שיטת הקונסטלציה המשפחתית, מציע עדשה ייחודית דרכה ניתן לראות ולפתור בעיות.

במסגרת לימודיי בתכנית ההשתלמות ההבינלאומית למטפלי ומנחי קונסטלציה משפחתית, התבקשנו להעמיק בהגותו של ברט הלינגר, המטלה הזו הפכה עבורי למסע גילוי של עולמות הגות מרתקים, צפיתי בעשרות שעות הדגמות וראיונות, קראתי עשרות ראיונות מאמרים וספרים שנכתבו על ידי הלינגר, על הלינר ועל שיטת הריפוי המהפכנית שלו אושר גדול שאני שמחה וגאה לשתף בו כאן באתר מפרות עמלי. המאמר "סדרי העזרה" הוא מאמר קצר (אני מכנה אותו קצר וקולע), פשוט להבנה וליישום עבור אלה המבקשים להגיש עזרה - ובעצם לכולנו, שכן כולנו יצורים אנושיים שזקוקים לעזרה ומגישים עזרה כדרך הטבע.

הלינגר מציע שיטה להגשת עזרה החורגת מגישות קונבנציונליות לטיפול וייעוץ. ככל שאנו מעמיקים בתיאוריו של הלינגר את חמשת הרמות המכונות "סדרי העזרה", מתגלה כיצד מתודולוגיה זו יכולה לשנות את הבנתנו לגבי מערכות יחסים, ריפוי וצמיחה.

זהו תרגום חופשי שלי למאמר המכונן של ברט הלינגר. השתדלתי להיות צמודה למקור ככל הניתן.

מאחלת לך קריאה מעניינת ומהנה.

סיון אבני



תרגום המאמר של ברט הלינגר: סדרי העזרה ,

The orders of helping - by Bert Hellinger

BERT HELLINGER

מבוא:


אט-אט היו שקטים נינוחים ואסופים, מוכנים למשהו חדש. ברצוני לומר משהו על הפרעות פסיכולוגיות. איך הן מתעוררות? כיצד מתרחשת הפרעה פסיכולוגית באדם?; הפרעות פסיכולוגיות נובעות מניתוק או קונפליקט, לרוב אלה קשורים להורים. כאשר אדם מנותק מאחד או משני הוריו, הוא מאבד אנרגיה וכוח. הוא נחלש ומתחיל לפתח סימפטומים פיזיים ו/או פסיכולוגיים.


הפתרון פשוט מאוד - ריפוי כרוך בפיוס וחיבור בין מה שהופרד.

כיצד משיגים זאת? מה נדרש מהאדם שמגיש את העזרה כדי שזו תצליח? - הוא או היא צריכים להיות בקשר עם הוריהם ושושלתם, לחבק את גורלם ואת אשמתם האישית והכי חשוב להכיר בהיותם בני תמונה.


הבה נבצע תרגיל הדגמה קטן: עצמ/י עיניים והרגיש/י את ההורים שלך איתך, בגוף. כל מה שיש בנו בא מהורינו מלכתחילה. אנחנו ההורים שלנו. היפתח/י לרווחה מבפנים עד שתוכל/י להרגיש את הנוכחות של שני הורייך כיחידה, בדיוק כפי שהם ושהיו, מבלי לייחל שיהיו שונים.


והרגיש/י את הסבים והסבות שלך, ואת הוריהם ואת כל אלה ששייכים ושהשתייכו למשפחה שלך, אלה שמתו צעירים, וכל אלה שלא נכללו, הרגיש/י את כולם נוכחים בתוך גופך. קבל/י את כולם איתך, בגופך, התקרב/י אליהם והרש/י להם לחבק אותך, להתאחד איתך. התאחדו יחד.


הרגיש/י את גורלך הייחודי, הנובע מהורייך ומהשושלת שלך, כמו גם ממעשייך ומאשמתך האישית. הסכימ/י לגורל הזה.


כן, זהו גורלי ואני מקבל/ת אותו.


ואז, הרגיש/י שאת/ה מחובר/ת למשהו נוסף המגיע מנשמתך, מעבר להורייך ולשושלתך, אתם מחוברים למשהו גדול יותר שאוחז בכולכם חיים יחד במרחב על-זמני.


מכאן נובעים הייעוד או המשימה שלך והאנרגיה לבצע אותה. הסכמתך לכך משחררת אותך לחופשי, ללא תשוקות שטחיות. את/ה מתמלא/ת במשהו גדול ומשמעותי יותר.


עתה, אם מטופל/ת מגיע/ה אלייך לעזרה, את/ה יכול/ה להביט בו ולראות בו את הוריו כפי שהם או שהיו ולהסכים לכך באהבה ובכבוד. את/ה יכול/ה לראות את סביו וסבתותיו ואת הוריהם והורי הוריהם ואת כל אלה שמתו צעירים או הודרו ממערכת משפחתו. הם כולם נוכחים לפניך דרך המטופל/ת, ובפני כולם את/ה קד/ה קידה. את/ה יכול/ה לבקש את עזרתם.


ואז, העזרה למטופל/ת אינה רק על כתפייך, אלא שאת/ה הופכ/ת צינור עבור השושלת שלהם שתומכת בם. כולם יחד שותפים עתה במעשה הריפוי. באפשרותך עתה לקבל את הייעוד והגורל של המטופל/ת, ולהסכים בלב פתוח להכל.


in lifting others we rise

מהי עזרה?


עזרה היא אומנות הדורשת לימוד ותירגול. היא דורשת התבוננות, תובנות ויכולת להבחין במה שמתאים ובמה שמעבר, שמתעלה להבנה כוללת יותר.


עזרה כיצירת איזון:


כולנו זקוקים לעזרת אחרים כדי להתפתח ואנו תלויים ביכולת שלנו לסייע לאחרים בכדי שנוכל לשגשג. ללא היכולת לעזור לאחרים, אנו הופכים מבודדים ולא יכולים לפרוח. הענקת עזרה מועילה הן לנמען והן לנותן העזרה, ומטפחת מערכת יחסים מאוזנת.


במערכות יחסים בין הורים לילדים אין איזון שווה כיוון שהורים נותנים וילדים מקבלים. כאן, האיזון מושג באופן שונה - בעצם כיבוד מתנת החיים, מתאפשרת העברה הלאה של מה שקיבלנו מהורינו.


נתינה ולקיחה:


הנתינה והקבלה פועלת בשתי רמות נפרדות. הרמה הראשונה כוללת אינטראקציות בין שווים ושומרת על איזון, המחייב חליפין הדדיים. הרמה השנייה נוגעת לדינמיקה בין הורים לילדיהם או דמויות סמכות וכפופים להן, וסימנה שינוי ברמת האינטראקציה.

במקרים כאלה, תהליך הנתינה והקבלה דומה לנהר, הכולל בתוכו את כל מה שבזרמו. צורת חליפין זו נחשבת עדיפה, גדולה ועמוקה כשכן היא הצופה אל פני העתיד. סיוע בהקשר זה מגביר את פעולת הנתינה, ומאפשר לאדם העוזר להיות חלק ממשהו שהוא גדול יותר, מעשיר יותר ועמיד יותר; יסוד של תמיכה עמוקה.


כדי שסיוע יהיה יעיל, על מגיש העזרה, לקבל ולקחת תחילה את מה שנחוץ לו עצמו. רק אז יוכל להתפתח בו הרצון האלטרואיסטי ותהיה המסוגלות לסייע לאחרים, במיוחד בנסיבות תובעניות עם דרישות מרובות. יתר על כן, סיוע מוצלח מניח שמקבל העזרה באמת רוצה ווזקוק למה שמוצע, אחרת, ניסיונות לעזור עלולים להוביל לניתוק במקום לטפח קשר.


gtoup therapy

סדר העזרה הראשון


סדר העזרה הראשון מניח שאנחנו יכולים להציע רק את מה שיש לנו וצריכים לצפות רק למה שאנחנו צריכים. השיבוש הראשון בפעולת העזרה מתרחש כשאנחנו מנסים לספק מה שאין לנו או להשיג מה שלא נחוץ, או כשמישהו מחזיק בציפיות או דרישות מאחר שאינן יכולות להתממש, או כשפרט לוקח על עצמו את העול של אחר שהאחרון צריך לשאת בו לבדו.


לנתינה ולקבלה יש גבולות. ההכרה בגבולות הללו והפגנת כבוד כלפיהם הם היבט מכריע בתהליך העזרה.


גישה זו לעזרה מאופיינת בענווה. היא כרוכה בהחלטה מודעת להימנע מסיוע במצבים בהם יש ציפיות וסבל. קונסטלציה משפחתית חושפת את החוסן הנדרש הן ממגיש העזרה והן מאלה המחפשים עזרה, ומדגישה את החשיבות של ההכרה בכך שענווה וריסון עצמי אלה מאתגרים תפיסות מקובלות של עזרה, וחושפים פוטנציאלית את מגיש העזרה לביקורת ולגינוי משמעותיים.


סדר העזרה השני


עזרה מקדמת הישרדות וגם צמיחה, המושפעים מגורמים פנימיים וחיצוניים. עלינו להכיר בגורמים אלה. הנושא רלוונטי במיוחד למשימות אישיות, שהן גורמים פנימיים. מעורבות בגורלות של אחרים ואהבה ללא תנאי, המונעת מתחושת מצפון, מבוססות לעתים קרובות על אמונות לא רציונליות.


אנשים רבים מציעים עזרה לא משום שהאדם הנעזר ביקש אותה, אלא בשל חוסר יכולתם לסבול את המצב. כתוצאה, הנעזר יחוש כי הקבלה שלו נובעת מכפייה פנימית או מרצון להקל על אי הנוחות של העוזר. מכאן, שפעולת העזרה הופכת לצורה של לקיחה, וקבלת העזרה הופכת למעשה של נתינה.


גישה מעודנת יותר לעזרה מחייבת כיבוד המצב והבטחה שההתערבויות יהיו פולשניות רק ככל שהמצב מאפשר. גישה זו לעזרה מאופיינת בריסון ועוצמה. לעומת זאת, התעלמות מהמציאות של המצב מתוך מאמצים לעזור, במקום להתמודד איתם לצד הנעזר, מובילה להחלשת העוזר והנעזר כאחד ונחשבת להפרעת סדר העזרה השני.


הארכיטיפ של העזרה


פרדיגמה של עזרה מתמצה בקשר שבין הורה לילד, בעיקר בין אם לילדה. בדינמיקה הזו, ההורים הם הנותנים והילדים הם המקבלים. ההורים גדולים וחזקים והילדים קטנים ופגיעים. בשל האהבה הרבה השוררת ביניהם, תהליך הנתינה והלקיחה ביניהם עלול להיות כמעט חסר גבולות. ילדים יכולים לצפות כמעט להכל מהוריהם והורים מוכנים לתת כמעט הכל לילדיהם. במערכת היחסים שבין הורים וילדיהם, ציפיות הילדים לתמיכה ונכונות ההורים לענות על הציפיות- חיוניות ומתאימות בתוך האינטראקציה המשפחתית.


זה נכון כל עוד הילדים קטנים. ככל שהילדים מתבגרים האיזון הראשוני מופר. האם הצבת גבולות אומרת שהורים אוהבים את ילדיהם פחות? האם הם היו הורים טובים יותר אם לא היו מציבים גבולות אלה? או שמא דווקא עצם הצבת הגבולות היא שמצביעה על כך שההורים ממלאים את תפקידם? הצבת גבולות על ידי ההורים היא קריטית להתפתחות הילדים ולהפיכתם לאנשים בוגרים. בשלב זה ילדים רבים עשויים לבטא כעס כלפי הוריהם, מתוך רצונם לשמר את מצב התלות הראשוני.

כיוון שההורים נסוגים בהדרגה ומאכזבים את הציפיות של ילדיהם, הם עוזרים להם לוותר על התלות ולהיות עצמאיים בהדרגה. בדרך זו הילדים מתחילים לתפוס את מקומם בעולם המבוגרים ולהתפתח מאנשים שלוקחים לאנשים שנותנים.


ONE STEP AT A TIME

סדר העזרה השלישי


אנשי מקצוע רבים בתחומי הפסיכותרפיה והעבודה הסוציאלית מאמינים שעליהם לסייע למטופלים שלהם בדרך שבה הורים תומכים בילדיהם. באופן דומה, אנשים המחפשים סיוע מצפים לעתים קרובות שהמטפלים שלהם ימלאו תפקיד הורי, בתקווה לקבל את הטיפול והחיבה שהם עדיין רוצים מההורים שלהם.


מהן ההשלכות כאשר אנשי מקצוע מנסים לעמוד בציפיות אלה? הם מוצאים את עצמם מסובכים במערכת יחסים ממושכת. דינמיקה זו מובילה למצב שבו אנשי המקצוע בסופו של דבר ממלאים תפקיד דומה לזה של ההורים, בעצם הניסיון לסייע. בהדרגה, הם חייבים להציב גבולות ולנהל אכזבות, מה שגורם למטופל לפתח רגשות כלפי העוזר הדומים לאלה שהוא מחזיק כלפי הוריו. לפיכך, אנשי מקצוע הממצבים את עצמם כמחליפים להורים, מתוך אמונה שהם יכולים להציע תמיכה טובה יותר, הופכים בעצם לדמויות הוריות בעצמם.


מטפלים רבים נשארים לכודים במעגל הזה של העברה והעברה נגדית, המשקף את מערכת היחסים בין ילד להורה. זה מסבך את יכולתו של המטופל להתנתק מהוריו ומעוזרו.


יתר על כן, התמדה בדינמיקה של הורה/ילד לא רק מעכבת את צמיחתו של המטופל אלא גם מעכבת את התפתחותו של איש המקצוע. כדי להמחיש זאת, דמיינו את הדינמיקה במערכות יחסים שבהן בן זוג אחד מבוגר משמעותית מהשני, ולעתים קרובות נתפס כמחפש תחליף הורי בבן זוגו. דינמיקה זו מונעת מאנשים ליטול את תפקידיהם כשווים בין מבוגרים.


עם זאת, ישנם מקרים שבהם נטילת תפקיד הורי זמני היא מועילה, למשל כאשר משלימים תנועה שהופרעה - תהליך התפתחותי שהופסק. במקרים אלה, המטפל מייצג את ההורים האמיתיים מבלי לנסות להפוך לתחליף משופר. גישה זו מאפשרת למטופל להמשיך הלאה מבלי שיצטרך לנתק קשרים מאוחר יותר. על ידי הכוונת המטופל לפיוס עם הוריו, הן המטפל והן המטופל יכולים להשיג סגירה ועצמאות. שיטה זו מונעת את תחילת ההעברה וההעברה הנגדית על ידי עבודה בהרמוניה עם ההורים האמיתיים וכבוד לסיפורי חייהם, ומאפשרת למטופל להתמודד ולקבל את הוריו באמצעות התמיכה של המקצוען.


באופן דומה, בעבודה עם ילדים או אנשים עם מוגבלויות, תפקיד המטפל כנציג ההורים מאפשר למטופל להרגיש נתמך מבלי להחליף את הוריו האמיתיים.


הפרעה מתעוררת כאשר מבוגר מתנהג בצורה דומה לילד שדורש דברים ממטפלו. זה כולל את הטיפול במבוגר כילד, כאשר המטפל לוקח על עצמו אחריות שהמבוגר צריך לנהל באופן עצמאי.


סדר העזרה השלישי מדגיש את היחס למטופלים מבוגרים כשווים, תוך הימנעות מציפייה למילוי תפקיד תחליף הורי. בעוד שחלק עשויים לראות עמדה זו כקשה או ביקורתית, היא פחות יהירה מהתעסקות במערכת העברה של ילד-הורה, שמטילה בטעות יותר אחריות על המטפל.


גישה זו מדגישה סטייה מהותית מהפסיכותרפיה המסורתית, במיוחד בהקשר של קונסטלציה משפחתית ותנועות הנשמה. ההכרה בסדר העזרה השלישי מסמנת נקודת יציאה קריטית והתפתחות עצמאית מהשיטות הטיפוליות המקובלות.



CONSTELLATIONS

סדר העזרה הרביעי


בתחום הפסיכותרפיה המסורתית, מטפלים רבים רואים את המטופלים שלהם כישויות עצמאיות, מה שיכול להוביל לסיכון לחוות העברה של רגשות הדומים לאלה שבין ילד להורה. עם זאת, חשוב להכיר בכך שפרט משובץ בהקשר משפחתי. זיהוי מטופל כחלק ממשפחתו מאפשר הבנה עמוקה יותר של צרכיו וחובותיו. על ידי התחשבות בהורי המטופל, אבותיו, אולי בן/בת הזוג שלו וילדיו, ניתן לקבל תובנה מקיפה לגבי העצמי האמיתי של המטופל. פרספקטיבה הוליסטית זו מאפשרת לעוזר לזהות איזה מבן המשפחה דורש את הכבוד ותשומת Vלב הרבה ביותר, ולאל מי המטופל צריך לפנות כדי למצוא ולקבל החלטות חיים קריטיות.


גישה זו דורשת שהאמפתיה של העוזר תהיה מערכתית ולא אישית. במקום ליצור קשר אישי עם המטופל, שנחשב לרמת סיוע גבוהה יותר, המיקוד נשאר על מערכת המשפחה כולה.


הפרעה פוטנציאלית לסדר העזרה הרביעי היא הזנחת גורמים ופרטים מרכזיים, במיוחד אלה שנדחקו לשוליים, והם אלה שעשויים להחזיק בפתרון לבעיות המטופל. הזנחה זו עלולה להוביל לחוסר כבוד ולסיבוכים נוספים במערכת.

בנוסף, קיים סיכון משמעותי שמטופלים, במיוחד אלה עם ציפיות לא בוגרות מהעוזר, עלולים לתפוש אמפתיה מערכתית זו כחוסר רגישות. עם זאת, מטופלים הניגשים לבעיותיהם בבגרות מוצאים את הגישה המערכתית מעצימה ומעריכים את הפוטנציאל שלה לספק עוצמה.



סדר העזרה החמישי


קונסטלציות משפחתיות פועלות לגשר על פערים שנוצרו, מבקשות לחבר את שהופרד, ומקדמות דרך לפיוס, במיוחד עם הורים. תהליך הפיוס נפגע מקטלוג מעשים או אנשים כטובים או רעים. מנחי קונסטלציה רבים נתקלים בקשיים בתחום זה, בהשפעת מצפונם האישי ונורמות חברתיות המחזיקות לעתים קרובות בדעות מגבילות על מוסר. כאשר מונחה מביע תלונות על הוריו, נסיבותיו או גורלו, ומנחה מאמת את התלונות האלה, תוך אימוץ עמדה מאשימה, אזי התוצאה נוטה יותר לכיוון סכסוך ופילוג, ולא לפיוס וחיבור.


קידום פיוס כרוך בקבלת האנשים והנושאים שלגביהם יש למונחה בעיות עם לב פתוח. גישה זו מאפשרת למנחה להשיג באופן פנימי את מה שהמונחה חייב בסופו של דבר להבין בעצמו.


הסדר החמישי והגבוה ביותר מבין סדרי העזרה, כרוך באהבת כל אדם כפי שהוא, ללא קשר לשוני בינו לבין העוזר. על ידי פתיחת הלב ושילוב עצמו עם מה שהושלם בתוכו, מה שמתפייס בלבו יכול להתפייס באופן דומה במערכת של המונחה - מקבל העזרה.


הפרת הסדר החמישי תהיה שיפוט של אחרים ובהנחת עליונות מוסרית. עזרה אמיתית ניתנת בלי שיפוטיות.


selfcare

פרספקטיבה מיוחדת


הקפדה על הנחיות אלה דורשת סוג ייחודי של תובנה. ההנחיות שסיפקתי על הצעת עזרה לא צריכות להיות מיושמות באופן נוקשה ובלתי מתפשר. שכן פעולה זו פירושו הסתמכות רק על האינטלקט ולא על האינטואיציה. במקום לשאוב מניסיונות עבר, עליך להתמסר לחלוטין להקשר הנוכחי, ולאפשר להבנה הוליסטית להנחות את הכרתך במה שחשוב באמת. סוג זה של תובנה דורש גם צמצום מיקוד וגם יכולת נסיגה. כלומר - היכולת לראות את הפרט בשלמותו, ללא כל סדר יום ספציפי, אבל עם פתיחות לתפוס באופן אינטואיטיבי את צרכיו ואת הצעדים הבאים המתאימים לו.


מודעות מוגברת זו נובעת ממצב של איפוק. במצב זה, אדם מתעלה מעל דאגות יומיומיות, כגון כוונות, פחדים והבחנות, ונפתח לכוח פנימי שמשפיע ישירות. התודעה שלך מתרחבת מעבר למחשבות המקובלות, ומתכווננת לרמזים עדינים כמו תנועות מדויקות, מחוות, חזיונות פנימיים ורגשות. או-אז הנחיית הקונסטלציה נובעת ממקורות חיצוניים ופנימיים כאחד. תפיסה ופעולה מתמזגות.


קונסטלציה עוסקת ביצירת תוצאות יותר מקבלה בלבד. היא מעוררת פעולה וגדלה בעומקה ובהיקפה באמצעות מעורבות. הסיוע שניתן בדרך זו הוא לרוב קצר, מתמקד בעיקר, חושף את הצעד הבא ואז נסוג במהירות כדי להשאיר את הפרט חופשי ועצמאי לעתידו. הרעיון הוא שזו צורה של תמיכה זמנית. אינטראקציה בה לקוח וספק נפגשים, מחליפים תובנות ואז נפרדים. במובן זה, קונסטלציה משפחתית היא שיטה טיפולית צנועה. היא מבחינה מתי הטיפול אכן מועיל ומתי הוא עלול להפוך למזיק, ומכירה בכך שלפעמים הוא עלול להפריע יותר מאשר לעודד ולעזור, או שהוא משרת את צרכי המטפל יותר מאשר את צרכי המטופל ושם היא מסתיימת.



helping hands

התבוננות, תפישה, תובנה, אינטואיציה והוויה הרמונית


ייתכן שיהיה זה מועיל בשלב זה לשרטט בקצרה את התהליכים הקוגניטיביים השונים, שיאפשרו לך גישה אליהם ובחירה מתוכם בעת הצעת סיוע.


בואו נתחיל בתצפית. תצפית היא מדויקת, מתמקדת בפירוט רב. עם זאת, הדיוק שלה מגביל אותה, וגורם לה להתעלם מההקשר הרחב יותר, הן הקרוב והן הרחוק. טבעה המדויק הופך אותה לאינטנסיבית, מרתקת, ובאופן כלשהו לא אישית וכופה. היא חיונית לדיוק הנדרש במדע ובטכנולוגיה המודרנית.


תפישה, לעומת זאת, שומרת על ריחוק מסוים. היא דורשת מרחב פעולה, ומאפשרת תפישה בו-זמנית של היבטים רבים בשל מבטה הרחב והיכולת ליצור רושם כללי. היא ממקמת פרטים בהקשר שלהם, גם אם היא עשויה לערער על פרטים אלה בשל חוסר הדיוק שלה. תפישה כרוכה בהבנת מהות הדבר הנצפה או התהליך, ראייה מעבר למיידי ותפישה של משמעותו.


תובנה היא צורה קוגניטיבית מכרעת נוספת, הבנויה על תצפית ותפישה. ללא שתי האחרונות, תובנה לא יכולה להתקיים, וללא תובנה, תצפית ותפישה יחסרו נקודת ייחוס. שלוש אלה יחד יוצרות הבנה שלמה, המאפשרת פעולה או סיוע משמעותיים רק כאשר הן פועלות יחד.


בפעולה, מופיע אלמנט רביעי - אינטואיציה. יש לה דמיון לתובנה אך היא נבדלת, ומציעה הבנה פתאומית של הצעד הבא. בעוד שתובנה מספקת הבנה מקיפה של ההקשר והתהליך, אינטואיציה מתמקדת בפעולה הבאה המיידית, מה שהופך אותה לספציפית יותר. אינטואיציה ותובנה קשורות זו בזו, בדיוק כמו תצפית ותפישה.


הלימה, או אמפתיה עמוקה, היא צורה פנימית של תפישה, מקיפה ומכוונת פעולה, במיוחד בהקשר של סיוע. היא דורשת התיישרות עם אדם אחר, שיתוף באורך גל והבנה עמוקה שלו. התיישרות זו כרוכה בהתחברות להיסטוריה שלו, בפרט לרקע המשפחתי שלו, לגורלו, לפוטנציאל שלו, למגבלותיו, להשפעת מערכות היחסים שלו, לאחריותו ולבסוף לתמותה שלו. בהשגת הלימה, דעות קדומות אישיות, שיפוטים ואגואים נדחים הצידה, ומטפחים הבנה הדדית שאינה פוגעת בייחודיות או מעוררת פחד. מצב זה מאפשר זיהוי ברור של איך ומתי להציע עזרה.

לכן, הלימה היא חולפת, וקיימת רק במהלך מעשה הסיוע. לאחר מכן, אנשים יכולים לחזור למקצבים הייחודיים שלהם, ולהבטיח שמערכת היחסים לא מטפחת תלות או דינמיקה טיפולית, וגם לא מעבירה אחריות, שכל המעורבים נשארים עצמאיים.




share blog

 

טיפול זוגי ומשפחתי מבוסס קונסטלציה משפחתית עם סיון אבני - יועצת זוגית ומשפחתית.






פוסטים קשורים

הצג הכול

Comments

Rated 0 out of 5 stars.
No ratings yet

Add a rating
Anchor 1
bottom of page