20 סימנים שגדלת במשפחה רעילה ושהקשר שלך עם הורייך הוא רעיל


את כבר מזמן לא ילדה, את אשה נשואה ואמא בעצמך, ועדיין מרגישה ופועלת עם הורייך כמו כשהיית ילדה בביתם?

כל מפגש איתם הוא בעל פוטנציאל נפיץ?

את מרגיש שאת צריכה "ללכת על ביצים" כדי לא להרגיז? את חוששת להתעמת איתם?

הנה כמה דוגמאות שמעידות על מערכת יחסים משפחתית רעילה: שאלי את עצמך- בכמה מהן את מוצאת את עצמך?


1. את מבקרת את עצמך בלי סוף. את שונאת את עצמך. את מרגישה שאת לא טובה מספיק, שאת לא יפה מספיק, שאת לא מוצלחת מספיק. שאת כישלון. כמו בשיר של בן ארצי "אני אפס".


2. את מרגישה לא ראויה לאהבה וחשדנית כשמישהו מציע לך אהבה. את יודעת – אין דבר כזה אהבת חינם. מתחת לאהבה בטוח יש ניצול.


3. את מתקשה לתת אמון באנשים, במיוחד במערכת היחסים הזוגית שלך. את מתקשה לסמוך על. הדיפולט שלך זה שמי שנחמד אלייך, בטוח יש לו מניעים נסתרים ורוצה לפגוע בך בהמשך. יש לך גם ניסיון עבר בזה עם נבואות שהגשימו את עצמן. הורייך היו אלה שאחרי שנפגעת אמרו לך "אמרתי לך" או שאפילו צידדו בצד של האחר ולא בך.


4. את בעמדת המצטדקת, נותנת הסברים, גם כשלא מצופה ממך, את מרגישה שאת פשוט חייבת, כי אחרת תרגישי שלא היית טובה מספיק.


5. שוב ושוב את מוצאת את עצמך בדיאלוג מול הורייך בעמדת התוקפת והם בעמדת הקורבן. כל פעם שאת שומעת מהם משפטים בסגנון "למה זה מגיע לי שאת ככה מתנהגת אליי?" בא לך לצרוח, בא לך לברוח, ברוב המקרים את פשוט משתתקת. לא עונה כדי לא לגרום לפיצוץ עוד יותר גדול, מה זה משנה, את ממילא אשמה...


6. את מתקשה להציב גבולות בקשר שלכם והם ממילא לא מכבדים את הגבולות שלך. מתערבים לך במערכת היחסים עם בן הזוג שלך ובחינוך ילדייך, את מתפוצצת מבפנים, מנסה לשמור על איפוק חיצוני, ואז כשאת לא יכולה לספוג יותר ועומדת על שלך – את מוצאת את עצמך שוב בעמדת התוקף/קורבן – את המעליבה והם נעלבים "רק רצינו לעזור".


7. את מפחדת מקונפליקטים. מנסה בכוח להתרחק ולהמנע מהם. מבחינתך כל קונפליקט הוא להיות או לחדול בקשר.


8. מעירים לך הערות ציניות עוקצניות ומעליבות - גם ביחידות וגם בפרהסיה למשל "את לא באמת חייבת לטעום מכל הבופה" בשולחן המשפחה בחתונה של אחותך. את חוששת לענות כי "מה יגידו" ו"לא תולים כביסה מלוכלכת בחוץ", שוב ושוב את מוצאת את עצמך מסמיקה, נאלמת דום, או בורחת מאירועים משפחתיים כדי לא להתמודד עם ההערות הציניות.


9. משווים אותך לאחרים. את לרוב בעמדת הפחות טובה / פחות מוצלחת... – תראי את הבת של שולה השנה, אפילו היא יכולה ואת לא?


10. הם הצודקים, את הטועה. תמיד. גם כשאת משוכנעת שזה ממש לא כך, יש רק דרך אמת אחת וצדק אחד שהם מקבלים – שלהם. It’s my way or the high way


11. את נוטה להצדיק את ההורים שלך מול בן זוגך וילדייך, מול המשפחה הנרחבת. מוצאת את עצמך בעמדת הסניגורית, מסבירה שבסך הכל הם אנשים טובים ובטוח שלא רצו לפגוע...


12. מפעילים עלייך מניפולציות – הדיאלוג הוא "אם...אז..." למשל: “אם את רוצה שאני אחבק אותך, תהיי ילדה טובה ותעשי מה שאומרים לך”, “אם לא תזמיני את הדוד יעקב מבאר שבע אז לא נבוא לחתונה שלך", "שתדעי לך שאמא מאוד נפגעה ממך והיא לא תדבר איתך עד שתבקשי סליחה על שלא באת לארוחת החג"...


13. את מרגישה שהם מקנאים בך או מתחרים בך- "נו אז מה אם קיבלת תואר בהצטיינות, זו סיבה לחגיגה? מי יישמע יש לך תואר ברפואה...".


14. קשה לך לפרגן לעצמך ולפנק את עצמך. את לא מאמינה שאת ראויה לפינוקים, כשמפרגנים לך את מסמיקה, מרגישה לא בנוח, לא יודעת איך "לאכול" את זה.


15. את שמה אחרים לפנייך בראש סדר העדיפויות, מוותרת על המקום שלך. לא חושבת שאת ראויה. יש לך מיליון סיבות והצדקות למה הצרכים של האחרים קודמים לשלך.


16. כשמבקשים ממך לערוך רשימת חוזקות וחולשות שלך – את ממש חזקה בצד של החולשות. קשה לך לראות את החוזקות שבך.


17. את זקוקה לאישורים חיצוניים – לאיך שאת חושבת, לאיך שאת מרגישה, למה שאת עושה. לא מאמינה בעצמך שאת יודעת הכי טוב מה טוב לך.


18. את נוטה לבחון דברים דרך מבחן התוצאה ולא הדרך – אם לא השגת את המטרה שהצבת לך, הדרך לא שווה כלום.


19. את מרגישה תקועה בלופ של שיחזור מערכת היחסים שלך עם הורייך גם במערכת היחסים שלך עם בן זוגך וגם כאמא לילדים שלך. את רוצה להפסיק את זה. את יודעת שזה לא מיטיב לא איתך ולא איתם, אבל שוב ושוב מוצאת את עצמך נופלת לאוטומט הזה.


20. תמיד הרגשת שמשהו לא בסדר, שזה לא צריך להיות ככה במערכת יחסים בין הורים וילדים, אבל אף פעם לא ידעת על מה בדיוק לשים את האצבע, איך לקרוא לזה בשם, עכשיו כשאת קוראת שלקשר הזה קוראים "הורות רעילה" פתאום התמונה מתבהרת לך, יש לך קצת הקלה.

אז מה עושים עם כל זה? האם אפשר לתקן? האם בכלל יש מה לתקן ועם מי לתקן? – על כך במאמר הבא.