top of page

מגילת אסתר בטיפול זוגי: מה המגילה מלמדת אותנו על מקום האישה במערכת הזוגית ולמה בשנה הבאה כדאי שנתחפש למלכה ושתי

מידי פורים הרחובות נמלאים במלכות אסתר, ואין זה פלא - שהרי עוד בגנון חונכנו לזמר בקול גדול את שיר הילדים של לוין קיפניס "משחק פורים":

queen

"מַלְכָּה אֶסְתֵּר אֲנִי,

וְזֵר זָהָב יֵשׁ לִי!

יוֹדְעִים אַתֶּם מִי דּוֹדִי?

מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי!

לְכֻלָּנוּ, לְכֻלָּנוּ

עַל רֹאשֵׁנוּ זֵר!

כָּל אַחַת מֵאִתָּנוּ

הִיא מַלְכָּה אֶסְתֵּר!"


אין פורים בלי אסתר ואין מלכת אסתר בלי פורים, אבל וזה אבל גדול מאוד - גם אין פורים בלי המלכה הראשונה, זו שקדמה לאסתר - המלכה ושתי. אז למה אין נמלאים רחובותינו בהמוני ילדות מחופשות לוושתי? במאמר זה אני מבקשת לעשות צדק עם זכרה של ושתי - אישה, מנהיגה, מלכה אמיתית שיש לכולנו מה ללמוד ממנה.


מה מגילת אסתר מלמדת אותנו על מקום האישה במערכת הזוגית ולמה בשנה הבאה כדאי שנתחפש למלכה ושתי?


המלכה הטובה ביותר:


ושתי שפירוש שמה בפרסית עתיקה הוא הטובה ביותר, נולדה לבית מלוכה. היא הייתה בתו של בלשאצר מלך בבל, נכדתו של נבוכדנאצר מחריב בית המקדש ה-1. נישאה לשומר אורוות סוסי אביה המלך ובכך סיפקה לו גושפנקא שלטונית – המלך כסרכסס, המוכר לנו יותר בשמו ממגילת אסתר – המלך אחשוורוש.


בסיפור המגילה היא מופיעה כדמות משנית, כמי ש"מרימה להנחתה" לקראת הגעתה של הדמות הראשית – המלכה אסתר. היא נזכרת במספר פסוקים מועט ויורדת מבמת הסיפור במהרה. מי שהרבו לעסוק בדמותה היו דווקא חז"לינו כשהציעו פירושים שונים לדמותה של המלכה הטובה ביותר ולא פסקו עד ש"וידאו הריגה" – כלומר הכפישו את שמה בטענות הזויות:

  • מלכה רשעית ששאבה סיפוק מהפשטת נשים יהודיות והעבדתן עירומות כביום היוולדן בשבת בעבודות בזויות [מה שנקרא "להוסיף חטא על פשע"].

  • רשעית בת רשעים – שכן היתה נכדתו של מלך בבל מחריב בית המקדש הראשון.

  • אם זה לא מספיק אז גם- מופקרת שדווקא רצתה להתערטל בפומבי מול אורחי משתה בעלה אילולא חלתה באופן פתאומי בצרעת, אה – וגם צמח לה זנב. וקרניים גם! [ראו: תלמוד בבלי, מסכת מגילה דף יב ע"א – ע"ב ותלמוד ירושלמי, אסתר רבה ג, יד]


הכרה בקיים:


עם כל הכבוד ל"חכמינו"... נוכח טענותיהם, אני פחות בעד התואר בו זכו. עקרון יסוד בקונסטלציה משפחתית הוא ההכרה בקיים, הכרת המציאות כפי שהיא ללא כחל וסרק. כאן אפשר לראות דוגמא לשתי מציאויות: המציאות של הפרשנים: חברה פטריארכלית הדואגת לשמר את כוחה על ידי העברת מסר חד וברור למחצית מאוכלוסיית העם היהודי: אם את לא רוצה לחלות בצרעת ולהצמיח זנב וקרניים – זכרי את סיפורה של ושתי [סיפור שבכלל לא נמצא במגילה] והיזהרי לך. ותלבשי בורקה, כי רואים לך את המרפק ומישהו עלול להתגרות מזה חס וחלילה – אה כן ובכל מקרה, את אשמה. והמציאות השניה: שכל זה בכלל לא מופיע במגילה אלא נכתב מאות שנים אחר כך.


עיקרון הקדימות:


כל אלה מובילים אותי אל עקרון יסוד נוסף בקונסטלציה והוא עיקרון הקדימות, כלומר – מי קדם למי? מי היה שם קודם? – קודם היה סיפור המגילה. ולפניו – הסיפור ההיסטורי. אני מרגישה שעתה ממש מתבקש שנקרא את הסיפור מתוך המגילה:


מגילת אסתר:

פרק א

א וַיְהִי, בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ--שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה, מְדִינָה. ב בַּיָּמִים, הָהֵם--כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, אֲשֶׁר, בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. ג בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ, לְמָלְכוֹ, עָשָׂה מִשְׁתֶּה, לְכָל-שָׂרָיו וַעֲבָדָיו: [...]. ד בְּהַרְאֹתוֹ, אֶת-עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, וְאֶת-יְקָר, תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ; יָמִים רַבִּים, שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם. ה וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה, עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל-הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד-קָטָן מִשְׁתֶּה--שִׁבְעַת יָמִים: בַּחֲצַר, גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ [...] ט גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים--בֵּית, הַמַּלְכוּת, אֲשֶׁר, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. י בַּיּוֹם, הַשְּׁבִיעִי, כְּטוֹב לֵב-הַמֶּלֶךְ, בַּיָּיִן--אָמַר לִ[...]הַמְשָׁרְתִים אֶת-פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. יא לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, לִפְנֵיהַמֶּלֶךְ--בְּכֶתֶר מַלְכוּת: לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת-יָפְיָהּ, כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִיא. יב וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי, לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר, בְּיַד הַסָּרִיסִים; וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד, וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ. יג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, לַחֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים: כִּי-כֵן, דְּבַר הַמֶּלֶךְ, לִפְנֵי, כָּל-יֹדְעֵי דָּת וָדִין. יד וְהַקָּרֹב אֵלָיו[...] --שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי, רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה, בַּמַּלְכוּת. טו כְּדָת, מַה-לַּעֲשׂוֹת, בַּמַּלְכָּה, וַשְׁתִּי--עַל אֲשֶׁר לֹא-עָשְׂתָה, אֶת-מַאֲמַר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, בְּיַד, הַסָּרִיסִים. טז וַיֹּאמֶר מומכן (מְמוּכָן), לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים, לֹא עַל-הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ, עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה: כִּי עַל-כָּל-הַשָּׂרִים, וְעַל-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר, בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. יז כִּי-יֵצֵא דְבַר-הַמַּלְכָּה עַל-כָּל-הַנָּשִׁים, לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן: בְּאָמְרָם, הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לְפָנָיו--וְלֹא-בָאָה. יח וְהַיּוֹם הַזֶּה תֹּאמַרְנָה שָׂרוֹת פָּרַס-וּמָדַי, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת-דְּבַר הַמַּלְכָּה, לְכֹל, שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ; וּכְדַי, בִּזָּיוֹן וָקָצֶף. יט אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יֵצֵא דְבַר-מַלְכוּת מִלְּפָנָיו, וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס-וּמָדַי, וְלֹא יַעֲבוֹר: אֲשֶׁר לֹא-תָבוֹא וַשְׁתִּי, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ, לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה.

כ וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה בְּכָל-מַלְכוּתוֹ, כִּי רַבָּה הִיא; וְכָל-הַנָּשִׁים, יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן--לְמִגָּדוֹל, וְעַד-קָטָן. כא וַיִּיטַב, הַדָּבָר, בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְהַשָּׂרִים; וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ, כִּדְבַר מְמוּכָן. כב וַיִּשְׁלַח סְפָרִים, אֶל-כָּל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ--אֶל-מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ, וְאֶל-עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ: לִהְיוֹת כָּל-אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ, וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ.

פרק ב

א אַחַר, הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כְּשֹׁךְ, חֲמַת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--זָכַר אֶת-וַשְׁתִּי וְאֵת אֲשֶׁר-עָשָׂתָה, וְאֵת אֲשֶׁר-נִגְזַר עָלֶיהָ. ב וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי-הַמֶּלֶךְ, מְשָׁרְתָיו: יְבַקְשׁוּ לַמֶּלֶךְ נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת, טוֹבוֹת מַרְאֶה.[...] ד וְהַנַּעֲרָה, אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ--תִּמְלֹךְ, תַּחַת וַשְׁתִּי; וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וַיַּעַשׂ כֵּן.


[בתוך: http://kodesh.snunit.k12.il/i/t/t3302.htm מאגר ספרות הקודש]



סיפור בארבעה רובדים:


רגע רגע... מה קורה פה? אז אין זנב וקרניים וצרעת ויהודיות עירומות מבוזות? לא, אין! זה מה שנקרא "סיפורי צוונציק", כשאני קוראת את הסיפור בקריאה ביקורתית, אני מבחינה כאן בארבעה רובדים:

  1. רובד היסטורי – המתייחס למעמדן ותפקידן של נשים בעולם העתיק, בממלכות בבל ופרס - תהיי יפה ותשתקי.

  2. רובד פוליטי – המתייחס אל מערכת היחסים של אחשוורוש ושריו - הוא כחומר ביד היוצר בידיהם.

  3. רובד משפחתי – המתייחס לשושלת המלוכה - היא נצר למלוכה, הוא אדם פשוט שעלה לשלטון בזכות נישואי תועלת. הוא משודרג, היא משונמכת.

  4. רובד זוגי – המתייחס למערכת היחסים בין ושתי ואחשוורוש - על כך ארחיב בהמשך המאמר.


כולם מובאים כאן בערבוביה סיפורית שמטרתה אחת – תעמולה ממוסדת המעבירה מסר חד משמעי וברור בדבר מערכת היחסים שבין גברים ונשותיהם, וזה הולך בערך כך...

אפילו אם את מלכה ויש לך כתר, גם אם את בת של מלך: דעי היטב את מקומך! תפקידך עלי אדמות הוא להיות כפופה וצייתנית לגבר שלך. כן, גם אם אב'שלך היה מלך ואב'שלו לא. השיח ביניכם הוא שיח של ציווי – הוא מצווה ואת מחוייבת לבצע.

גברת- הוא המפקד פה ואין דבר כזה "פקודה בלתי חוקית בעליל" – כי מותר לו, זכותו לצוות עלייך לבוא עירומה, חבושה בכתר הבושה שלך, ולשעשע את החברים השיכורים שלו – ואת? "מלכען תוכעס", מחוייבת להגיע – ואם לא תבואי? רע ומר יהיה סופך; הוא יחליף אותך בן רגע באחרת שכן תרקוד לפי החליל שלו.

אם נדמה לך שזה ייגמר בגט, אז חבובה'לה, הגט היחיד שתקבלי זה גט בין הראש שלך והגוף שלך.

הקיצר – או שתהיי יפה פתיינית צייתנית ושותקת – או שמות תומתי... בין לבין תלבשי בורקה, דווקא הולם אותך.


מכירה את הבדיחה שכל ה"יפות" מכוערות וכל ה"טובות" מכשפות וכל ה"דיצות" וה"רינות" וה"גילות" דיכאוניות? – נראה לי שזה מה שעשו לוושתי שנולדה לעולם כנסיכה מלכותית ונקראה בפי הוריה "הטובה ביותר"...

אוי א-ברוך, איזה טובה ואיזה נעליים... חז"ל הפכו אותה למופקרת מרושעת מתעללת ספק אישה ספק חיה, בן זוגה ניצל את ייחוסה כדי לבסס את שלטונו ואז התעמר בה והשפיל אותה בפומבי, הפך אותה למקרה בוחן לכלל הנשים "למען יראו וייראו" ולבסוף החליף אותה בגרסה צעירה יותר, פתיינית יותר, ומתוחכמת יותר.


queen

הכירו את האישה המובחנת הראשונה בעולם העתיק


אני טוענת שוושתי אכן הייתה הטובה ביותר! לא סתם טובה. ושתי בעיניי הייתה אישה מובחנת, האישה המובחנת הראשונה בעולם העתיק. כאישה מובחנת היא הרגישה בעלת ערך בזכות עצמה.

היא הייתה מחוברת לנשיות שלה וחגגה אותה במלוא העוצמה – עוצמה שמובאת ברמיזה בסיפור – כשהיא עורכת משתה מקביל משלה. הוא חוגג את שלטונו, גם היא חוגגת את שלטונה. נראה שבמעשה זה היא פועלת כמי שמרגישה שווה לבעלה ולא ככפופה לו.


גם בסירובה של ושתי לקריאת המלך להתייצב בפניו נראה שהיא פועלת כאישה מובחנת. היא לא חוששת מקונפליקט. היא עומדת חזקה למול שבעה גברים, נטועה במקומה, ואומרת "לא", "עד כאן", "לא מתאים לי"... ומה זו אם לא פעולת מובחנות?


ושתי הרגישה שיש לה זכות בחירה בתוך המערכת הזוגית שלה; הזכות לבחור לעמוד על שלה, להביע את דעתה, הזכות להגן על כבודה, הזכות להרגיש שווה. היא נשארה נאמנה לעצמה, לערכים ולרצונות שלה אל מול לחצי הסביבה שהיא תתאים את עצמה אליהם. היא שמרה על תחושת עצמי איתנה בתוך המערכת הזוגית שלה ובתוך המערכת הפוליטית בה הייתה.


מבין שניהם, היא נהגה בבגרות רגשית וניסתה לגרום לבן הזוג שלה לעלות ברמת המובחנות שלו גם. את החלק הזה מספק מדרש המגילה בתלמוד הירושלמי – שם סיפרו [המציאו] חז"ל שושתי ניסתה לשכנע את המלך לחזור בו מהזמנתו הפוגענית. למקרא ביקורתי של הדברים [לאחר סינון "ושתי המרשעת"] נראה שהיא עשתה זאת בפניה אל קול ההיגיון, בפנייה אליו כאדם בוגר השווה אליה בתוך מערכת היחסים.


אבל ושתי טעתה בדבר אחד קריטי – מובחנות מתפתחת בתוך מערכת יחסים. היא חלק אימננטי מהמערכת, והיא לא יכולה להתקיים כשרק אחד מבני הזוג מובחן והשני לגמרי לא. אחשוורוש, למקרא סיפור המגילה, היה הרבה דברים אבל מובחן- ממש לא... אם נשים בצד את האלכוהוליזם שלו ואת חיבתו לבזבזנות, נראה שמדובר באדם שראוותנותו גאוותנותו וגבריותו מכסה על חוסר בטחון עצמי, שתחושת העצמי שלו משוקפת על ידי יועציו שמבלבלים לו ת'מוח [זה מה שקורה כשאין לך דעה מוצקה משלך].


גבר שקורא לעצמו המלך אחשוורוש, ולה ושתי המלכה – כלומר הוא היה קודם מלך ורק אחר כך אדם, ואילו היא קודם אישה ורק אחרי כן, ובזכותו – מלכה. זאת בעוד שהאמת ההיסטורית הייתה הפוכה בדיוק!... מה שלא הפריע לא למלך ולא לגברים שחיברו את המגילה ואת הפרשנויות. סילוקה של ושתי ופירוק המערכת הזוגית שלהם, היה אם כן בלתי נמנע.


ושתי הייתה יותר מובחנת ממנו, אך עדיין התקשתה להכיר בקיים - לראות את בעלה כפי שהוא באמת. הוא מצדו גם לא ממש ראה אותה וביקש לשנותה בהתאם לכיוון בו הרוח נושבת - כלומר להתאים אותה אליו. לא שררה ביניהם הבנה, לא הייתה להם אינטימיות זוגית.

כזוג, הם היו במקומות רגשיים שונים מאוד והמערכת הזוגית שלהם לא עמדה בלחץ והתמוטטה.



בשנה הבאה - מתחפשות לוושתי


 

סיון אבני יועצת זוגית ומשפחתית, MA בתולדות עם ישראל. קליניקה לטיפול זוגי מבוסס קונסטלציה משפחתית בקריית טבעון.


Comments

Rated 0 out of 5 stars.
No ratings yet

Add a rating
Anchor 1
bottom of page