כך תתמודדו עם פחדים וחרדות של ילדכם

תקופת הסגר הקורונה חושפת אותנו ואת ילדינו ללחצים ממושכים המתבטאים בהקצנה של פחדים ואף חרדות. במאמר זה תוכלו ללמוד מהם הגורמים לפחדים וחרדות בגילאי הילדות, איך הם באים לידי ביטוי וכיצד תוכלו לסייע לילדכם להתמודד עמם.

מהו פחד ובמה שונה מחרדה?


הפחד הוא רגש טבעי הנחוץ לשמירה על קיומנו. תגובת הפחד מביאה אותנו להימלט ולמצוא מחסה במצב של סכנה מיידית.

כשילד נוגע בתנור חם, הוא לומד לפעם הבאה לא להתקרב אל התנור החם מהפחד מפני הכוויה. מנגנון הפחד הוא מנגנון הכרחי הישרדותי שמאפשר לנו ללמוד משהו שנועד לשמור עלינו.

איך זה נראה?

מקורו של הפחד במנגנון- Fight or flight . כשיש מצב של סכנת חיים, משתחררת בגוף מערכת של לחץ. קיימות מספר התנהגויות גופניות שאופייניות למצבי לחץ:

  • דפיקות לב המואצות.

  • לחץ הדם עולה.

  • מתח השרירים עולה.

  • תחושת יובש בפה.

  • פעולת מערכת העיכול משתבשת – שלשולים או עצירות. הללו ילוו בכאבי בטן ולעתים גם בבחילות.

  • הזעת יתר.

  • רעידות בכל הגוף, למרות שלא קר.

  • כאבי ראש וסחרחורות.

  • הרטבה בלתי רצונית.

מנגנון הלחץ הוא כאמור חיוני לצורך הישרדותנו. המערכת הגופנית אמנם תאותת לנו את כל התסמינים הללו אך בנוסף היא גם תאפשר לנו להתרחק במהירות מהסכנה. כך למשל, במצב סכנה נוכל לרוץ ולברוח יותר מהר מגורם הסכנה. חרדה בשונה מפחד, תראה את אותן תגובות פיזיולוגיות למרות שאין סכנה מוחשית מיידית לקיום.


תלונות גופניות הקשורות להפרעות חרדה אצל ילדים:


לילדים רבים הסובלים מהפרעות חרדה יהיו סימפטומים גופניים גם כשאין ממצא גופני ברור. למעשה, תלונה על סימפטום גופני הנה חלק מהאבחנה בהפרעות חרדה מסויימות. למשל: הפרעת חרדה כללית יכולה לכלול מתח בשרירים וחרדת פרידה יכולה לכלול תלונות גופניות חוזרות כגון כאבי ראש, כאבי בטן והקאות. למעשה, התלונה הנפוצה ביותר עליה מדווחים ילדים עם חרדות היא כאבי בטן.


באופן כללי ניתן לומר שילדים עם הפרעות חרדה מתלוננים על יותר סימפטומים גופניים כגון: כאבים בחזה, כאבי ראש וסחרחורות חוזרות, קצב לב מוגבר, קוצר נשימה והקאה, חזרה להרטבה לילדים שגמולים הרבה זמן. יחד עם זאת, מרבית מקרי החרדה בילדים הם תלויי שלב התפתחותי. למשל חרדת פרידה בגיל 8 חודשים היא הם נורמטיבית ומעידה על התפתחות תקינה. במקרים אלה, כמו שהם באו ככה הם יחלפו. באופן כללי המלצתי לגשת לטיפול מקצועי בחרדה במצב שבו החרדה משבשת את החיים ופוגעת באיכותם לאורך זמן.

מהם סוגי הפחדים והחרדות האופייניים לילדים?

  • פחד/ חרדה מפרידה: ילדים הסובלים מחרדת פרידה מגלים קושי רב להתרחק מהוריהם. הילד יכול לפחד מאוד שמשהו רע יקרה לו בהיעדר ההורה או שמשהו רע יקרה להורה בהיעדרו. הפרידה תלווה בבכי צעקות ותחנונים מצד הילד המנסה למנוע בכל כוחו את הפרידה מההורה. אם אחד מכם יוצא בבוקר מהבית כדי ללכת לעבודה וילדכם חווה קושי להפרד ממנו, ייתכן שהסגר הקורונה גורם לו לחרדה מהפרידה.

  • פחדי / חרדות לילה (קשיי הרדמות ושינה רציפה, ביעותי לילה): פחדי לילה מתונים ומוגבלים בזמן הם תופעה נפוצה מאוד הנחשבת כחלק מההתפתחות התקינה ומרבית הילדים מתגברים עליה . תוכן הפחדים משתנה לפי שלבי ההתפתחות, ומשקף את התפתחותן של יכולות קוגניטיביות של הילדים, כך למשל נראה החל מגיל 8 חודשים ועד גיל שנתיים פחדי לילה מסוג חרדת נטישה ובגילאי 3-4 פחדים ממפלצות.

  • פחד / חרדה מזרים ועד חרדה חברתית ואילמות סלקטיבית: אילמות סלקטיבית היא תת סוג של חרדה חברתית והיא מבטאת במרבית המקרים חרדה מפני סיטואציות חברתיות המביאה לפחד עוצמתי מדיבור בפני אנשים הנתפסים כזרים או לא מספיק קרובים. היא נפוצה בגילאי 3-4 ומאפיינת בעיקר בנות.

  • פחד / חרדה מבעלי חיים / מקומות גבוהים / חשוכים / סגורים: יכולים לנבוע מאירוע בודד אותו הילד חווה כטראומטי, או ממקרה שאותו אחד מבני המשפחה חווה כטראומטי. כך למשל אם ההורה בעצמו ננשך על ידי כלב, הילד עשוי לפתח חרדה מכלבים, למרו שהוא עצמו מעולם לא ננשך. אותו כנ"ל אם ההורה סוחב איתו זכרון טראומטי ממקום חשוך / גבוה / סגור. בגישת הקונסטלציה המשפחתית, בעיות וקשיים שאנו לא נותנים להם מקום, שאיננו מעבדים אותם, ישובו ויצוצו בדורות הבאים, במקומות אחרים במערכת המשפחתית. אני פוגשת מקרים רבים בקליניקה של נשים שמתארות פוביה מגורם ספציפי ואינן זוכרות מתי זה החל ולמה בדיוק. בעבודת הקונסטלציה, כשאנחנו מניחות ייצוג לפוביה וייצוג למקור שלה בעבר עולה תמונה ברורה של חוויה טראומטית שחווה אדם מסויים בשושלת המשפחתית שלה.

  • 1-2% מהילדים בגילאי 11-13 מפתחים OCD הפרעה טורדנית כפייתית: במצב זה הילד חווה מחשבות או תחושות מטרידות ומאיימות, החודרות לתודעתו ומאלצות אותו לבצע פעולות שונות כדי להשתחרר מן המצוקה שהן מעוררות. מחשבות טורדניות אופייניות הן דאגה מפני זיהום על-ידי חיידקים או הידבקות במחלות, דאגה שמא, אם הילד לא יבצע פעולה מסוימת, יפקוד אסון אותו או את בני-משפחתו . ילד עם הפרעה טורדנית כפייתית יבצע סדרה חזרתית של טקס נקיון למשל. וכאן המקום להדגיש כי דווקא עכשיו בתקופת הקורונה, כאשר כולנו נדרשים לבצע טקסי נקיון חוזרים כדי להגן עלינו מפני הנגיף, לא כל פעולה כזו של הילד היא OCD השאלה היא המינונים של התופעה החוזרת. אז מתי כדאי לפנות לעזרת אשת מקצוע? – כאשר נראה שהפעולות חורגות מתחום הזמן הסביר והחזרתיות הסבירה. מה זה סביר? – זה מאוד נתון לתחושת הבטן שלך, אני ממש ממליצה להתחבר לאינטואיציה שלך. אם תשתהי רגע עם המחשבה "האם זה חורג מתחום הסביר?" אני בטוחה שתהיה לך תשובה. ועדיין אם את רואה שבפעולותיו של ילדך יש פגיעה מהותית באיכות החיים שלו והשפעה על איכות החיים של המשפחה כולה, כדאי שתפני להתייעצות עם אשת מקצוע.

מהם המקורות האפשריים להתפתחות פחדים וחרדות בילדים?


  • החרדה היא תסמין המתפתח בתוך המערכת המשפחתית וניזון ממנה. אמנם לרוב המקור הוא התפתחותי ומותאם לשלב ההתפתחותי התקין של הילד, אך כאשר אל מקור זה מצטרפת חשיפה להורים שחרדתיים בעצמם, לתגובות של גוננות יתר מצד הורים להתקף חרדה חד-פעמי או מצד שני להתייחסות בביטול מוחלט אל מה שהילד מצביע עליו כמפחיד, כמו גם העדר גבולות או חינוך נוקשה מידי הכולל ציפיות יתר של ההורים להישגיות, הללו מזינים את החרדה כמו דלק למכונית והופכים אותה מבעייתו של הילד לבעיית המערכת המשפחתית כולה. מקרים מערכתיים ברורים יותר הם שינויים בהרכב התא המשפחתי כמו גירושין ומות אדם קרוב במשפחה וכן חשיפה לאלימות והתעללות.

  • חשיפה לאירוע מפחיד חד-פעמי שלא עבר עיבוד ולכן נותר בזיכרון כטראומה, כך למשל ילד שננשך או ראה מישהו ננשך עלול לפתח פוביה מכלבים.

  • חשיפה ממושכת לתכנים מפחידים בטלויזיה ובאינטרנט, ללא תיווך של הורים.

חמישה טיפים יעילים להתמודדות עם הפחדים והחרדות של ילדיכם – בימי שגרה ובימי קורונה:


  1. נירמול ואמפתיה: כפי שציינתי, למרבית הפחדים והחרדות של ילדינו מקור התפתחותי תקין ועלינו לזכור זאת. התפתחות תקינה אומרת שגם התסמינים יעברו מאליהם עם הזמן. יחד עם זאת חשוב שנקפיד להתייחס בהכלה ובהבנה אל ביטויי הפחד והחרדה של הילד, לא נבטל אותם ולא נילחץ בעצמנו מהם. לעתים, עצם השיחה החופשית על הפחד יכולה לסייע לילד להפיג את רמות החרדה שלו עצמו. רק היזהרו שאם אתם משתפים את ילדכם בפחדים והחרדות שלכם, עשו זאת באופן מדוד מצומצם ומותאם לגילו.

  2. מסכים: כדאי לצמצם כמידת האפשר צריכת תכנים חדשותיים בעניין הקורונה, כי הם מכניסים לסטרס לא רק את ילדינו אלא גם אותנו והילדים חשים את איתותי הסטרס שלנו ומגיבים בהתאמה וחיקוי.

  3. ספרות: קיימת ספרות ילדים עניפה העוסקת בפחדים וחרדות של ילדים מסוגים שונים. כדאי לקרוא במהלך היום, או לפני השינה, ספר העוסק בנושא – בין אם זה ספר העוסק בפחד ממפלצות או ספר העוסק בפחד מפרידה, כיום בימי הקורונה, כל ילד יכול למצוא את הפחד שלו בתוך הספר, וגם אם זה לא ממש ממש בדיוק – כאן אתם נכנסים לפעולה כמתווכים בין הסיפור לבין פחדו של ילדכם. שאלו אותו מה מפחיד אותו ומה יכול לעזור לו כדי להתמודד עם הפחד. סמכו עליהם שהם יודעים.

  4. נשימה: תרגילי נשימה יוגיים יכולים להיות מאוד יעילים גם לכם וגם לילדים וכדאי להכניסם כשגרה בטקס השינה. נשימה בטנית עמוקה, הכנסת אוויר איטית מהאף והוצאת אוויר איטית מהפה הפתוח מעט (כמו בשריקה).

  5. דמיון מודרך: בטקסי השינה של ילדיי אנחנו מבצעים דמיון מודרך תוך כדי שאני מציירת באצבעותיי את הספרה 8 באיזור העין השלישית (מרכז המצח בין הגבות וטיפה מעל). בדמיון המודרך הילד מבצע פעילות שהוא מאוד אוהב לקיים בימי השגרה, למשל לצוף בבריכה. בדמיון המודרך אני מנחה את ילדי לדמיין שהוא צף במים ומסבה את תשומת ליבו לכל איבר ואיבר בגופו בזמן הציפה. את הדמיון המודרך אני מסיימת רק כשאני שמה לב שקצב פעימות הלב של ילדי הואט ושגופו רפוי.


מוזמנים לכתוב לי אם יש לכם שאלות נוספות בנושא זה ואשמח לסייע במיטב יכולתי.