מה אנחנו באמת צריכים?
אני מתכוונת לחפצים.
נניח שאת יוצאת למסע... ונניח שאת/ה יכול/ה לשאת איתך רק ילקוט קטן.
האזנתי לסדרת פודקאסט מצויינת של המעבדה: בנות ובני הניאקה.
האנתרופולוג דניאל נווה מספר על חוויות ותובנות ממסעותיו אל דרום הודו וחייו עם שבט הניאקה, אחת מחברות הציידים-לקטים האחרונות שנותרו על פני כדה"א.
מעבר לזה שאורחות חייהם מרתקים באמת, הרשו לי להציג קושיה שאולי תראה שטחית בעיני תרמילאים מנוסים (ובכן אני לא) עניין אותי איך אדם בוגר, נשוי ואב לילדים, אורז ילקוט גב קטן ויוצא לשנת מסע בג'ונגלים.
מאז שאני אמא, כל יציאה ממושכת מהבית מצריכה התארגנות שכוללת אריזות ומארזים...
קודם כל - שקיק בדי קונסטלציה קטנים (כי בכל מקום וכל רגע יכול להפתח סשן עם מישהי/מישהו/על משהו) בקבוק מים,
סנדביצ'ים עם חומוס (כולם אוהבים)
ותפוח חתוך עם מלפפון (ובקייץ גם ענבים)
ועוד קצת נשנושים, שיהיה... אלה כל הזמן רעבים.
וגם - מגבונים,
בגדי החלפה (כן גם כשגדולים, לפחות חולצה ותחתונים),
משחק טריוויה או תשבץ או כל דבר שניתן להפיג אתו את המריבות בין הילדים,
מברשת לשיער ולשיניים
ודאודורנט שניים (אחד לי ואחד לבנים)
וקרם לידיים
ואחד לעזרה ראשונה
וגם כדורים לאלרגיה
ושקיות לזבל
ואולי שכחתי עוד? איך לעזאזל כל זה נכנס בילקוט גב קטן? ומה לקח הד"ר האנתרופולוג במסעותיו בילקוטו?
אם קרא את "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" בטח לקח מגבת...
הידעת שהיום יום המגבת הבינלאומי?
זהו יום שבו מציינים ברחבי העולם את זכרו של דגלאס אדמס מחבר "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה".
למה דווקא מגבת ומה היא יכולה ללמד אותנו על אדם?
למה דווקא למגבת יש חשיבות חברתית ופסיכולוגית ומהן?
ולמה אם את/ה יוצא/ת לעונה הבאה של הישרדות כדאי שתארז/י מגבת?... או לפחות שקיק עם בדי קונסטלציה...
והרי התשובה;
"מגבת, כך הוא אומר, היא הדבר השימושי המאסיבי ביותר שאפשר שיהיה לטרמפיסט הבין-כוכבי.
במידת מה, מפני שהיא בעלת ערך מעשי גדול.
אתה יכול להתעטף בה ולחמם עצמך בעוברך דרך ירחיה הקרים של ג'אגלאן ביתא;
אתה יכול לשבת עליה בחופי חולות השיש הבוהקים של סנטראגינוס 5, בשואפך את אדי הים המשכרים;
אתה יכול לישון, מכוסה בה, מתחת לכוכבים הזורחים זריחה אדומה כל כך בעולם המדבר של קאקראפוּן;
להשתמש בה כמפרש למִינִי דוברה במורד נהר עש האיטי והעצום;
להרטיבה לצורך שימוש בקרב יד-אל-יד, לכורכה סביב ראשך כדי להימנע מאדים מהבילים או ממבטה של "מפצפצת החרקים הרעבתנית מטְראאָל" [חיה מטומטמת עד אימה].
במקרי חירום אתה יכול לנפנף במגבתך כאות למצוקה, וכמובן, לייבש עצמך באמצעותה אם עדיין היא נראית נקייה די הצורך.
אך חשוב יותר הוא הערך הפסיכולוגי העצום של מגבת.
מסיבות לא ברורות, אם יקבּוֹע (שאינו טרמפיסט) נוכח שטרמפיסט זה או אחר נושא עמו את מגבתו שלו, מוּכנית יניח שבבעלותו של אותו טרמפיסט גם מברשת שיניים, בגד רחצה, סבון, פחית ביסקוויטים,משקה, מצפן, מפה, תרסיס נגדחרקים, ביגוד למזג אוויר רטוב, חליפת חלל, כרטיסים להצגה וכן הלאה.
יתרה מזו, היקבוע ישמח להשאיל כל אחד מפריטים אלה, או עשרה פריטים אחרים שהטרמפיסט "איבד בדרך" לרוע מזלו.
היקבוע יאמר בלבו, שכל אדם הנוסע בטרמפים לאורכה ולרוחבה של הגלקסיה, מסתפק במועט, מבקר בפרבריה, נאבק לנוכח סיכויים אפסיים, מנצח ועם זאת יודע היכן המגבת שלו, הוא בבירור אדם שאין לזלזל בו.
ומכאן צמח משפט שהפך לנכסי צאן ברזל, בסלנג של הטרמפיסט המצוי. כמו "הי, שסרת (פגשת) את המגניב ההוא, פורד פרפקט? זה מזניב (בחור) אחד שבאמת יודע איפה המגבת שלו"... מתוך: "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" / דאגלס אדמס.
לסיום סיומת כמה עצות:
ממש כדאי לקרוא את הספר.
ממש כדאי לקחת מגבת קטנה אתך בתיק.
תיקחו חייל טרמפ הביתה, יש לו בתיק מלא כביסה... גם מגבת.
סיון אבני - בעלת קליניקה פרטית לטיפול רגשי במערכות יחסים בקריית טבעון. מטפלת זוגית בוגרת "מגד – בית הספר לפסיכותרפיה מבוססת מובחנות וראויות" מיסודו של אמתי מגד. מטפלת רגשית מוסמכת בקונסטלציה מערכתית בוגרת "דרך הקונסטלציה" - ביה"ס הבינלאומי להכשרת מנחים ומטפלים בקונסטלציה מערכתית משפחתית וארגונית מיסודו של ישי גסטר. יועצת זוגית ומשפחתית מוסמכת בוגרת מכללת עידן ההורות בשיתוף תל-חי.