top of page

כך תזהו -האם לבן/בת הזוג שלך יש הפרעת דחק פוסט-טראומטית

סקירה זו מספקת הבנה של הפרעת דחק פוסט-טראומטית PTSD מנקודת מבט הוליסטית, תוך התמקדות בקריטריונים האבחוניים שלו, גורמי סיכון והדרכים שבהן הוא יכול להתבטא בדינמיקה זוגית. 


ptsd


קריטריונים לאבחון הפרעת דחק פוסט-טראומטית PTSD


אבחון של הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) מבוסס על קריטריונים ספציפיים המפורטים במדריך האבחון והסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM-5). כדי לקבל אבחנה של PTSD, אדם חייב להיות חשוף לאירוע טראומטי הכולל מוות ממשי או איום במוות, פציעה חמורה או אלימות מינית. חשיפה זו יכולה להתרחש באמצעות חוויה ישירה, עדות לטראומה, ידיעה שבן משפחה קרוב או חבר נחשף לטראומה, או חשיפה חוזרת או קיצונית לפרטים קשים של אירועים טראומטיים.


בעקבות חשיפה זו, האדם חייב להפגין תסמינים מארבע קטגוריות נפרדות למשך חודש לפחות:


  1. תסמינים פולשניים (למשל, זיכרונות חוזרים, לא רצוניים ופולשניים של האירוע הטראומטי).

  2. הימנעות (מאמצים להימנע מזיכרונות, מחשבות או רגשות מציקים הקשורים קשר הדוק לאירוע הטראומטי).

  3. שינויים שליליים בקוגניציה ובמצב הרוח (למשל, חוסר יכולת לזכור היבט חשוב של האירוע הטראומטי, אמונות שליליות מתמשכות ומוגזמות על עצמו, על אחרים או על העולם).

  4. ושינויים בעוררות ובתגובתיות (למשל, התנהגות עצבנית והתפרצויות זעם, היפר-ערנות).


תסמינים אלו חייבים לגרום למצוקה משמעותית או לפגיעה בתפקוד החברתי, התעסוקתי או בתחומים חשובים אחרים של תפקוד, תוך הבחנה בין PTSD לתגובות מתח נורמליות.



5 גורמי סיכון לפיתוח PTSD


זיהוי גורמי הסיכון הקשורים להתפתחות הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) קריטי להבנת הפגיעויות ומנגנוני ההגנה המשפיעים על הופעת מצב זה. בעוד שחשיפה לאירוע טראומטי היא תנאי מוקדם עיקרי לפיתוח PTSD, כאמור, לא כל מי שחווה טראומה יפתח את ההפרעה.


חמישה גורמים מגבירים את הסבירות שאדם יפתח PTSD בעקבות אירוע טראומטי:


  1. אופי וחומרת הטראומה: אירועים הכרוכים בתקיפה אישית, כגון אלימות מינית או לחימה צבאית, נושאים סיכון גבוה יותר ל-PTSD בהשוואה לסוגים אחרים של טראומה.

  2. משך וקירבה של החשיפה לאירוע הטראומטי משפיעים גם הם על הסיכון, כאשר חשיפה ממושכת וישירה נוטה יותר לגרום ל-PTSD.

  3. מאפיינים אישיים, כולל בעיות בריאות הנפש קודמות והיסטוריה של טראומה, מעלים משמעותית את הסיכון. אנשים עם הפרעת חרדה או דיכאון קיימת, או אלו שחוו אירועים טראומטיים מרובים, נמצאים בסיכון מוגבר.

  4. היעדר מערכת תמיכה חזקה לאחר טראומה הוא גורם סיכון קריטי נוסף. בידוד חברתי או היעדר תמיכה רגשית ממשפחה, חברים או קהילה יכולים לעכב את תהליך ההתמודדות, ולהחמיר את הסיכון לפתח PTSD.

  5. גורמים דמוגרפיים מסוימים, כגון היותך אישה, צעיר או שייך לקבוצת מיעוט, נקשרו לשכיחות גבוהה יותר של PTSD, מה שמרמז כי מגדר, גיל וגורמים חברתיים-תרבותיים משפיעים גם הם על הסיכון.


הבנת גורמי סיכון אלו מאפשרת למטפלים להעריך את פגיעותם של יחידים וזוגות ל-PTSD, ובכך להתאים התערבויות לחיזוק החוסן ותמיכה בהחלמה.



מצבים של אבל ואבל פתולוגי


אבל הוא תגובה טבעית לאובדן, הכוללת מגוון רחב של רגשות, כולל עצב, כעס ובלבול. עם זאת, כאשר עוצמת האבל ומשך הזמן שלו חורגים מהצפוי וגורמים לפגיעה משמעותית בתפקודו של האדם, הוא עלול להתפתח לאבל פתולוגי, המכונה גם 'אבל מורכב' או 'הפרעת אבל מתמשכת'.


הבנת ההבדל בין 'אבל נורמלי' ל'אבל פתולוגי' חיונית במיוחד כאשר מטפלים באנשים ובזוגות המתמודדים עם PTSD, מכיוון שאירועים טראומטיים כרוכים לעיתים קרובות באובדן או בהיפרדות.


מצבים שיכולים לעורר אבל או אבל פתולוגי הם מגוונים ויכולים לכלול את מותו של אדם אהוב, סיום של מערכת יחסים משמעותית או מעברי חיים הכרוכים באובדן, כמו פרישה או עזיבת ילדים את הבית. עבור אנשים עם PTSD, הטראומה עצמה עשויה לכלול אובדן ישיר, כמו אובדן חברים לקרב או אובדן תחושת ביטחון ואמון לאחר תקיפה. אובדנים אלה יכולים להחמיר את הטראומה ולסבך את תהליך האבל.


אבל פתולוגי מאופיין בכמיהה מתמשכת לנפטר או לאבוד, צער עז וכאב רגשי, התעסקות מתמשכת עם הנפטר או עם נסיבות האובדן. בניגוד לאבל נורמלי, שבו הסימפטומים מתחילים לדעוך בהדרגה עם הזמן, סימפטומים של אבל פתולוגי נמשכים לאורך זמן ממושך, לרוב מלווים בתחושת חוסר משמעות, אמונה שהחיים אינם בעלי מטרה ללא האבוד, וקושי להתחייב בחיים.


עבור זוגות, חווית האבל הפתולוגי של בן זוג אחד יכולה להשפיע באופן משמעותי על מערכת היחסים, ולהוביל לריחוק רגשי, לקשיים בתקשורת ולעומס על האינטימיות הרגשית.



תגובות הקשורות לקרב


עבור אלו ששירתו בצבא או חוו קרב, תגובות הקשורות לקרב הן היבט מתמשך של הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). תגובות אלו מתבטאות באופן ייחודי בשל אופי החשיפה לקרב, שיכול לכלול מצבים מסכני חיים, חיזיון מוות ופציעה קשה, והשתתפות באלימות או היותה מטרה לאלימות. הבנת תגובות אלו קריטית במיוחד כאשר עובדים עם אנשי צבא בשירות פעיל או מילואים ובנות זוגם.

תגובות PTSD הקשורות לקרב מאופיינות במצב מוגבר של ערנות או היפר-ערנות, פלאשבקים למצבי קרב, סיוטים וחרדה קשה כאשר נחשפים לרעשים או מצבים הדומים לטראומה, כגון זיקוקים הדומים לירי. ישנה גם נטייה לאלחוש רגשי או ניתוק, כאשר הפרט עשוי להסתגר ממערכות יחסים ופעילויות שנהנה מהן בעבר, מה שמוביל לבידוד.


אשמת השורד היא תגובה משמעותית נוספת הקשורה לקרב, כאשר אנשים מתמודדים עם אשמה על כך ששרדו כאשר אחרים לא או מרגישים אחראים למות חבריהם. זה יכול לסבך את תהליך האבל, ולהוביל לרגשות עמוקים של חוסר ערך ודיכאון.


פגיעה מוסרית, מונח הקשור לעיתים קרובות לתגובות הקשורות לקרב, מתייחס למצוקה הפסיכולוגית הנובעת ממעשים, או היעדרם, המפרים את הקוד המוסרי או האתי של האדם. חוויות שיכולות להוביל לפגיעה מוסרית כוללות פגיעה באזרחים, חיזיון או השתתפות בהרס מיותר, וכישלון במניעת מעשים לא מוסריים. ההשפעה הפסיכולוגית של פגיעה מוסרית יכולה להיות עמוקה, ולהוביל למשברים קיומיים ורוחניים משמעותיים.


בדינמיקה הזוגית תגובות הקשורות לקרב יכולות להפעיל לחץ משמעותי על מערכת היחסים. בני הזוג עשויים להתקשות להבין את החוויות והתגובות של האדם עם ההפרעה, מה שמוביל לתחושות של חוסר אונים, תסכול וניכור. קשיים בתקשורת הם שכיחים מכיוון שהאדם עם ההפרעה עשוי להיאבק לבטא את רגשותיו או להסתגר רגשית. בנוסף, בן הזוג עשוי לחוות טראומה משנית משמיעה או מהתמודדות עם תוצאות החוויות הטראומטיות של יקירם.


התייחסות לתגובות אלו הקשורות לקרב במסגרת טיפול דורשת הבנה מעמיקה של המורכבויות של טראומת קרב. טיפול זוגי יכול לספק מרחב ללוחמים וותיקים לבטא ולעבד תגובות אלו תוך סיוע לבני הזוג לפתח אמפתיה ואסטרטגיות התמודדות, ובסופו של דבר לחזק את מערכת היחסים בתוך האתגרים של PTSD.



הסברים שונים להתפתחות PTSD


התפתחות של הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) היא תהליך מורכב המושפע ממגוון גורמים. הסברים שונים להתרחשות של PTSD כוללים נקודות מבט ביולוגיות, פסיכולוגיות וסביבתיות, כאשר כל אחת מהן מציעה תובנות לגבי הסיבות לכך שחלק מהאנשים מפתחים PTSD לאחר חוויות טראומטיות בעוד שאחרים לא.


1. גורמים ביולוגיים


מבחינה ביולוגית, PTSD קשורה לשינויים במוח ובתגובת הגוף ללחץ. מחקרים זיהו שינויים באמיגדלה, בקורטקס הפרה-פרונטלי ובהיפוקמפוס בקרב אנשים עם PTSD. אזורים אלה במוח מעורבים בעיבוד רגשות, תגובות פחד וזיכרון, בהתאמה. חוסר איזון נוירוכימי, במיוחד בהורמוני הלחץ קורטיזול ואדרנלין, ממלא גם הוא תפקיד משמעותי. גורמים גנטיים עשויים להועיד אנשים ל-PTSD, מה שמצביע על מרכיב תורשתי בפגיעות להפרעה.


2. גורמים פסיכולוגיים


מנקודת מבט פסיכולוגית, האופן שבו אדם מפרש ומעבד אירוע טראומטי משפיע באופן משמעותי על הסבירות לפתח PTSD. גורמים קוגניטיביים, כגון אמונות שליליות על עצמו או על העולם ומחשבות שליליות מתמשכות על הטראומה, יכולים להחמיר את תגובות הלחץ ולשבש את ההחלמה. בעיות בריאות נפש קודמות, כולל חרדה ודיכאון, מגבירות את הסיכון, כמו גם אסטרטגיות התמודדות לא מסתגלות כמו שימוש בחומרים או התנהגויות הימנעות.


3. גורמים סביבתיים


השפעות סביבתיות ממלאות תפקיד מכריע בהתפתחות והתמשכות של PTSD. היעדר תמיכה חברתית לאחר טראומה עלול להותיר אנשים בתחושת בידוד, להחמיר את הסימפטומים ולסבך את ההחלמה. בנוסף, גורמי לחץ מתמשכים, כגון קשיים כלכליים או בעיות בזוגיות, יכולים לעכב את תהליך הריפוי. חשיפה לטראומה חוזרת, הנראית לעיתים קרובות בהקשרים צבאיים או במערכות יחסים פוגעניות, מגבירה משמעותית את הסיכון ל-PTSD.


4. תפקיד החוסן האישי


גורמי חוסן אישיים, כולל אופטימיות, תחושת מטרה ואסטרטגיות התמודדות יעילות, יכולים להפחית את הסיכון ל-PTSD. גורמים מגנים אלה יכולים לשפר את יכולתו של הפרט לנווט את ההשלכות של הטראומה, ולהפחית את הסבירות לפתח PTSD.



דרכי טיפול והתמודדות


הטיפול וההתמודדות עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) כרוכים בגישה רב-גונית המתייחסת לאופי המגוון והמורכב של ההפרעה. תוכניות טיפול יעילות מותאמות לתסמינים, לחוויות ולצרכים הספציפיים של הפרט, ומשלבות שילוב של פסיכותרפיה, תרופות ואסטרטגיות התמודדות. עבור זוגות המתמודדים עם PTSD, הטיפול עשוי להתמקד גם בהיבטים יחסיים, ולעזור לבני הזוג לנווט באתגרים ש-PTSD מציג לתוך מערכת היחסים.


HELP

פסיכותרפיה


פסיכותרפיה, או טיפול בדיבור, היא אבן הפינה של טיפול ב-PTSD, כאשר מספר שיטות ספציפיות מראות יעילות בסיוע לאנשים לעבד טראומה ולהקל על תסמינים.


טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) מוכר באופן נרחב בזכות יעילותו בטיפול ב-PTSD .CBT עוזר לאנשים לזהות ולאתגר דפוסי חשיבה והתנהגות שליליים הקשורים לטראומה, ומחליף אותם בדפוסים בריאים וריאליסטיים יותר.


טיפול בחשיפה ממושכת, סוג של CBT, כרוך בחשיפה הדרגתית של מטופלים לזיכרונות, רגשות ומצבים הקשורים לטראומה שהם נמנעו מהם, ועוזר להם לעבד ולהפחית את הפחד הקשור לזיכרונות אלה.


עיבוד מחדש והקהיה באמצעות תנועות עיניים (EMDR) הוא טיפול יעיל נוסף, המטופל נזכר בדימויים מציקים תוך קבלת אחד מכמה סוגים של קלט חושי דו-צדדי, כגון תנועות עיניים מצד לצד. EMDR מסייע בעיבוד ואינטגרציה של זיכרונות טראומטיים.


טיפול בעיבוד קוגניטיבי (CPT), וריאציה של CBT, מכוון באופן ספציפי לאמונות שליליות לגבי הטראומה והעצמי, ועוזר לאנשים לבנות הבנה ומושג חדשים של האירוע הטראומטי.


תרופות


תרופות יכולות גם הן למלא תפקיד בניהול תסמיני PTSD, במיוחד בשילוב עם פסיכותרפיה. מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRIs) ומעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין-נוראדרנלין (SNRIs) הם תרופות נוגדות דיכאון הנרשמות בדרך כלל שיכולות לסייע בהפחתת תסמיני PTSD, כולל חרדה ודיכאון.


אסטרטגיות התמודדות


בנוסף לטיפול פורמלי, פיתוח אסטרטגיות התמודדות יעילות חיוני לניהול תסמיני PTSD ולשיפור איכות החיים. אסטרטגיות אלו עשויות לכלול:


טכניקות מיינדפולנס והרפיה: תרגולים כמו מדיטציה, יוגה ותרגילי נשימה עמוקה יכולים לסייע בהפחתת מתח וחרדה, ולקדם תחושת רוגע ורווחה.


פעילות גופנית: פעילות גופנית סדירה יכולה להפחית משמעותית תסמינים של חרדה ודיכאון, לשפר את מצב הרוח הכללי ואת הבריאות הגופנית.


בחירות אורח חיים בריא: שמירה על תזונה מאוזנת, שינה מספקת והימנעות מאלכוהול וסמים יכולים לסייע בניהול תסמיני PTSD ולתמוך בבריאות הכללית.


תמיכה חברתית: יצירת קשר עם משפחה, חברים או קבוצות תמיכה יכולה לספק תמיכה רגשית ולהפחית תחושות של בידוד.


טיפול זוגי


עבור זוגות המושפעים מ-PTSD, טיפול זוגי יכול להיות מרכיב בעל ערך רב בטיפול. טיפול יכול לעזור לבני זוג להבין את ההפרעה, לשפר את התקשורת ולפתח אסטרטגיות לתמיכה הדדית. התייחסות להיבטים הזוגיים של PTSD יכולה לחזק את הקשר בין בני הזוג, לטפח סביבה תומכת לריפוי.



ביטויים בדינמיקה זוגית


להפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) יכולה להיות השפעה משמעותית על הדינמיקה של מערכת יחסים זוגית. התסמינים של PTSD משפיעים לא רק על האדם שחווה את הטראומה, אלא גם על בן/בת הזוג ועל מערכת היחסים בכללותה. 


SAD COUPLE

קשיים בתקשורת


אחד האתגרים הנפוצים ביותר העומדים בפני זוגות כאשר לאחד מבני הזוג או לשניהם יש PTSD הוא קושי בתקשורת. PTSD יכולה להוביל לנסיגה, קהות רגשית או עצבנות, מה שמקשה על האדם שנפגע לבטא את רגשותיו או צרכיו ביעילות. זה יכול לגרום לבן/בת הזוג להרגיש מבולבלים, מתוסכלים או דחויים, מה שמוביל לאי הבנות נוספות ולקונפליקט.


ריחוק רגשי


הפרעת דחק פוסט-טראומטית PTSD יכולה ליצור מחסום רגשי בין בני זוג. האדם עם PTSD עשוי להיאבק ברגשות של בושה או פחד להכביד על בן/בת הזוג, מה שמוביל אותו לבודד את עצמו רגשית. ריחוק רגשי זה יכול להיות מבלבל ופוגע עבור בן/בת הזוג שעשוי/ה להרגיש מודר/ת ולא מסוגל/ת לספק תמיכה.


בעיות אינטימיות


התסמינים של PTSD, כגון היפר-ערנות, פלאשבקים וחרדה, יכולים גם להפריע לאינטימיות פיזית ורגשית. זיכרונות טראומטיים או טריגרים עשויים להקשות על עיסוק בחיבה פיזית או בפעילות מינית, מה שמוביל לחוסר שביעות רצון ולמתח במערכת היחסים. בן/בת הזוג ללא PTSD עשוי/ה להתקשות להבין את הקשיים הללו, ולהרגיש לא רצוי/ה או מוזנח/ת.


שינויים בתפקידים ובאחריות


הפרעת דחק פוסט-טראומטית PTSD עלולה להוביל לשינויים משמעותיים בתפקידים ובאחריות בתוך מערכת היחסים. בן הזוג ללא PTSD עשוי לקחת על עצמו חובות נוספות, בין אם מכיוון שהפרט הפגוע אינו מסוגל לבצע משימות מסוימות או כדי להימנע מהפעלת תסמיניו. בעוד ששינוי זה עשוי להיות הכרחי, הוא עלול גם להוביל לתחושות של טינה או שחיקה אצל בן הזוג ולתחושות של אשמה או חוסר התאמה אצל בן הזוג עם PTSD.



סיכום


התמודדות עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) בהקשר של מערכות יחסים אינטימיות מציבה אתגרים ייחודיים הדורשים הבנה מקיפה של האופי הרב-גוני של ההפרעה. החל מהבנת קריטריוני האבחון וגורמי הסיכון ועד לזיהוי הביטויים הספציפיים של PTSD בדינמיקה זוגית, מטפלים נדרשים לתפקיד מורכב.

הטיפול היעיל כרוך בשילוב של פסיכותרפיה, תרופות ואסטרטגיות התמודדות המותאמות לאינדיבידואל ולזוג. באמצעות גישה הוליסטית המטפלת הן בתסמינים של PTSD והן בהשפעתה על מערכת היחסים, ניתן לטפח סביבה תומכת המעודדת ריפוי וצמיחה. על ידי הקלת התקשורת, ההבנה והתמיכה הדדית, זוגות יכולים לנווט יחד באתגרים של PTSD, לחזק את הקשר שלהם ולבנות חוסן כנגד השפעות ההפרעה.


SIVAN AVNI BLOG

 

סיון אבני - טיפול זוגי מבוסס מובחנות וקונסטלציה משפחתית.

Comentários

Avaliado com 0 de 5 estrelas.
Ainda sem avaliações

Adicione uma avaliação
Anchor 1
bottom of page