"די! הגעת לי עד כאן"
כזוג הורים רובינו לחוצים, עייפים, כורעים תחת נטל דרישות ומעמסות בלתי פוסקות, והזוגיות שלנו מגיעה לעיתים קרובות אל הקצה, ממש כמו בשיר של דנה ברגר "עד הקצה".
לפעמים זה מרגיש שאנחנו עומדים שם, ככה על הקצה, על פי התהום, מרחק פסיעה אחת מלפרק את החבילה וזה מרגיש כאילו המאמץ להשקיע בזוגיות ו"להחזיר עטרה ליושנה" פשוט לא שווה את זה. שעדיף לפרק את הזוגיות וחלאס.
הסטטיסטיקה העצובה של הגירושים:
האמת היא שלא כל מערכות היחסים מסתדרות, ובישראל אחוז הגירושין רק עולה משנה לשנה - לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנות ה-70 התגרשו רק 2% מהזוגות ואילו בשנות ה-2000 זה כבר גדל ל- 13%. ההערכות מדברות על כך שכל זוג מתוך ארבעה עתיד להתגרש בישראל.
מה שאתם באמת רוצים:
אמנם יש מקרים רבים שבהם הבחירה בגירושים היא הבחירה המיטיבה לכולם אבל עדיין, ברוב המקרים הבחירה בפתרון של גירושים היא לא מה שבני הזוג באמת רוצים, אלא שזה מרגיש להם בלתי-נמנע.
במיוחד במקרים האלה חשוב לי שתדעו שיש תקווה ויותר מזה - זוגות רבים מספרים לי שבעקבות תהליך טיפול וייעוץ זוגי שעברו איתי, שהם מרגישים טוב ושהזוגיות שלהם חזקה ויציבה ומאושרת מאי-פעם.
תרגיל קצר
בוא.י נעשה תרגיל קצר - אני מזמינה אותך לקרוא את מילות השיר של דנה ברגר הנפלאה (כדאי לנסות מבלי להתייחס ללחן המעולה, רק להפעם...) ולראות אילו רגשות הן מעוררות בך:
עד הקצה
מלים: דנה ברגר וארז ברזוליק
ועכשיו כשאין שמיים
רק עננים של חוסר ודאות
ונדמה שאין סיבה לחיות
אם אין סיבה למות.
לפעמים אני פוחדת
להגיד לך את האמת
לפעמים זה כמו הסוף
נרדם לרגע באמת.
עד התהום, עד הקצה
עד שניפול ונתרצה
עד שזה נגמר
עד שזה עבר
עד התהום, עד הקצה
עד שניפול ונתרצה
עד שזה נגמר
אני כאן ואתה שם.
אם אתה הולך ממני
אתה נשאר לבד.
ועכשיו כשאין שמיים
רק רסיסים של חוסר הבנות
ונדמה שאי אפשר לראות
ולא נשאר מקום לטעות.
לפעמים אני פוחדת
להגיד לך את האמת
לפעמים זה כמו הסוף
נרדם לרגע באמת
עד התהום, עד הקצה…
האם את.ה ובן/בת הזוג שלך הרגשתם פעם על הקצה?
מרגיש.ה ככה עכשיו?
את.ה לא לבד ואת.ה לא צריכ.ה להישאר במקום הזה (אם את.ה לא רוצה).
סיון אבני, מטפלת זוגית ומשפחתית בגישה מערכתית מבוססת קונסטלציה משפחתית. עוזרת לאנשים שגדלו במשפחות רעילות לקיים מערכת זוגית והורית בריאה מיטיבה יציבה ומאושרת להם ולילדיהם.