טראומה, בין אם מאירועים אחרונים או כאלה שמקורם בעבר השושלתי, יכולה להטיל צל ארוך על חיי אדם, ולהשפיע על התנהגות, מערכות יחסים ואף בריאות פיזית בדרכים עמוקות.

העברה בין דורית של טראומה הוא מושג החוקר את הדפוסים המחזוריים של התנהגות ותהליכי חשיבה המועברים במשפחות. הלימודים והחוויות שאנו רוכשים בילדותנו ממשפחותינו שלנו, לעתים קרובות צפים מחדש במשפחות שאנו מקימים. מושג זה נוגע להבנתנו את התפקידים המשפחתיים, את ההתנהגות שלנו בתוך יחידת המשפחה, ואת ההשפעה הרב-דורית של מעשינו, בדומה לאמרה הרבנית המציעה שמעשי האבות סימן לבנים.

​

מסורות וכתבי קודש יהודיים דנים לעתים קרובות במושג של דינמיקה בין-דורית. הציטוט:  "וספרת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" [שמות יג, ח], מייצג צורה חיובית של העברה זו על ידי עידוד דיאלוג והתבוננות מוסרית. לעומת זאת, "אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה" [ירמיה לא, כח] מתאר דפוס לא בריא של פתולוגיה בין-דורית, שבו הייסורים הקודמים של אבות משפיעים לרעה על צאצאיהם ללא כל ריפוי או פתרון.

​

אפיגנטיקה: 

​

הראיות לטראומה בין-דורית אינן רק אנקדוטליות אלא גם ביולוגיות, כפי שמוכיח תחום האפיגנטיקה, החוקר את המרכיבים התורשתיים של טראומה רגשית ופסיכולוגית. מחקרים הראו כי צאצאים של אלו שעברו טראומה קיצונית, כגון ניצולי שואה או לוחמים בשירות קרבי , עשויים לרשת רמות קורטיזול מוגברות, המובילות למחלות שקשורות ללחץ, וזאת למרות שלא חוו את האירועים הטראומטיים המקוריים בעצמם. עובדה זו מלמדת שטראומה יכולה להיות מורשת בדומה לתכונות פיזיות.

​

המושג של זיכרון הגוף מרתק בהקשר זה. מחקר אפיגנטי הוכיח שה-DNA שלנו נושא חותמות רגשיות מהורי השושלת, שיכולות להתבטא לדורות הבאים. יחד עם זאת, קיימת תקווה באפשרות לשנות את ה-RNA שלנו. נראה שעל ידי התמודדות וריפוי הטראומות שלנו, אנו יכולים למנוע העברת מורשות אלו לילדינו ונכדינו.

​

אשמת הניצול:

​

קונסטלציה משפחתית מתמקדת בריפוי פצעי ההעברה הבין-דורית. היא פועלת על פי העיקרון שטראומות לא גלויות או לא מטופלות מהעבר משתלטות על הנוף הרגשי של המשפחה, ומשפיעות על דורות עוקבים. אלה שהוגלו או נודו מהמשפחה יכולים להשפיע על הדינמיקה המשפחתית גם זמן רב לאחר מותם.

אשמת הניצול היא דוגמה מרגשת לתופעה זו. מי ששרדו אירועים קטסטרופליים כמו השואה או אסונות טבע, לעתים קרובות חשים אשמה עמוקה על כך ששרדו בעוד שאחרים נספו. אשמה זו יכולה לחדור לכל היבטי חייהם, ולהשפיע על תפיסת העצמי, מערכות היחסים וגם חייהם המקצועיים.

​

ממחקרי איסוף עדויות של סיפורי טראומות הלם הקרב ממלחמות העולם ועד מלחמת וייטנאם מצטיירת תמונה חיה של טראומה בין-דורית חובקת עולם. חיילים שחזרו מזירות הקרב סומנו לעתים קרובות כפחדנים וחוו מצוקה פסיכולוגית קשה, שאותה הם התמודדו לפעמים באמצעות התמכרות לסמים. הטראומה הועברה אז  לצאצאיהם, שעמדו בפני אתגרים דומים בעימותים הבאים כמו בשדות הקרבות. דפוסים אלו של אשמת ניצולים וטראומה נמשכו, ויצרו מורשת בת דורות של סבל.

בישראל, הנרטיב משתקף היטב בחוויות שורדי (וצאצאי השורדים) פוגרומים, שואה, מלחמות ופיגועי טרור. המדינה שלנו מתמודדת טראומה של רגשות אשם של ניצולים לאורך כל ההיסטוריה שלה.

​

המפתח להתמודדות עם טראומה בין דורית:

​

המפתח להתמודדות עם טראומה בין דורית טמון בהכרה ובהבנה של הטראומה עצמה. על ידי זיהוי מקורותיה וכיצד היא נמשכת לאורך דורות, נוכל להתחיל להחלים. אמנם איננו יכולים לשנות את העבר, אך אנו יכולים לשנות את נקודת המבט שלנו עליו.

​

קונסטלציה משפחתית:

​

שיטות טיפול מסורתיות יכולות לפעמים לקחת שנים כדי לפרום את הרשת המורכבת של הטראומה, ולעתים קרובות מתמקדות בחוויות האישיות של הפרט. ​טיפול בקונסטלציה משפחתית מציע דרך ייחודית ופוטנציאלית לריפוי מהיר יותר על ידי זיהוי הטבע המקושר של הטראומה בתוך המערכת המשפחתית.

הקונסטלציה המשפחתית מזמינה אותנו להשלים עם העבר שלנו, במיוחד עם ההיבטים הבין-דוריים הלא מודעים, ומציעה דרך לתקן את המורשות הרגשיות שמעצבות את חיינו. חקירת הנוף של ההיסטוריה המשפחתית שלנו באמצעות קונסטלציה, מעניקה תובנה לגבי המורשות הרגשיות והפסיכולוגיות שהותירו לנו אבותינו- כאילו אנו נושאים את כובד חוויותיהם על כתפינו. כך לדוגמה, אבל לא מעובד של סבתא או סבלה השותק של אם יכולים להתפרש לאורך דורות המשפחה, ולהתבטא בדרכים שונות בדורות הבאים.

ללא הכרה בשורשים אלה, אנשים עשויים להתמודד עם תסמינים והתנהגויות שמקורם נראה מסתורי או בלתי מוסבר. על ידי הכרה בקשיים שעברו, נוכל להחזיר באהבה את העול המורש הזה למקומו המקורי - למי שזה שייך להם. פעולה זו המשמשת כעין טקס טיהור, משחררת אותנו משכבות הטראומה המורשת שנארגו לתוך ישותנו לאורך זמן.